הרב אריה אטינגר

פטישים בחצר. פטישים גם בראש שלי. חג הסוכות מתקרב והמועקה שבתוכי עולה ומתגברת. שוב העיניים שלי לא מצליחות להיעצם, שוב

ראש השנה של פעם- החג אהוב עליי. שיפי של פעם אהבה את חודש אלול, חודש עם ריח של סוף והתרגשות

החופש הגיע אלי, וגם אני הגעתי אליו. עם אנרגיות לוחמניות והחלטה אמיצה שהשנה יהיה אחרת. השנה אני לא נמחקת ולא

יום חמישי, שלוש לפנות בוקר רק חמישים דקות קודם לכן פרשתי לישון.סיימתי למקם את התבשילים הלוהטים על השיש, בתנוחת הצטננות

"זה לא עסק, אם לא תשלחו טור השבוע – נאלץ לסגור את הפינה שלכם"."מה קורה עם 'משפחה בשנייה'?""הגזמתם לגמרי עם

"שבת שלום שיפי, הכנתי מוס שוקולד מעדןןן, בול כמו שאת אוהבת, בכמות לשלושה סעודות…" "חיימקה, לא לא לא, אני לא

שמונה תבניות ביצים, עוגיות קוקוס (אני בכלל לא אוהבת קוקוס!!), שלושה שקי תפוחי אדמה, שני ארגזי עגבניות, קרטון מלפפונים, בצל,