***
השבוע אני רוצה לשתף בסיפורם של בני הזוג אלחנן ודינה (כמובן שנעשו שינויים שלא נזהה במי מדובר),
אלחנן הפתיע אותי בכך שהפעם שלא כהרגלו ביקש לפתוח את הפגישה,
אלחנן הוא אדם שקט מטבעו, ואם הוא רוצה לפתוח ולדבר זה אומר שיש סיבה רצינית בחלל האוויר,
"תראה," פתח אלחנן, "אני מרגיש בתקופה האחרונה ממש מצוקה בהתנהלות של אשתי עם הילדים.
ישנם כל מיני דברים שאשתי אומרת להם, אני מרגיש בחוש שזה לא רצונם או טובתם, היא יוצרת להם חוסר נעימות עם עצמם ועוד כל מיני קונפליקטים, ופשוט גומר אותי לראות את זה מהצד"
האם הקושי הזה הוא מול כל הילדים שאלתי,
"האמת שלא" ענה אלחנן בכנות. "מול הילדים הקטנים אין לי קושי, ומול ילדי שזכינו להשיא גם אין לי קושי, זה רק מול ילדים בשנות העשרה לחייהם,
כי מה קורה לך מול אותם ילדים
כי הרי אתה יודע, ילדים בגיל הזה, יש להם כבר את המילה שלהם, ואני לא יכול לשאת את החוסר אונים בו הם שרויים בעיקבות כל דרישותיה ועצותיה של אשתי,
ולמה מול הילדים הנשואים לא קשה לך,
כי הם כבר לא בשליטתי,
בשלה הזה אני מבקש לשתף אתכם המאזינים, בואו ונבין יחד,
הרי זה ברור שמה שהוא רוצה ממני זה לעזור לו להירגע מול המצוקה, אם אני אמליץ לילדיו לקחת רסקיו להרגעה זה יכול להיות פיתרון לא רע בכלל,
אבל כפי שאנחנו כבר יודעים, אנחנו לא ניתן 'הגנות' למטופל, אלא נחפש את הדרך, דווקא דרך החוסר אונים לקחת לחלון הזדמנויות לבניית אמון,
ואז בשלב הזה אני יכול ללכת אתו לשני כיוונים:
דרך אחת היא להבין מה קורה לאלחנן מול חוסר אונים, מדוע כ"כ מסעיר אותו המצב הזה, ומכאן ניתן להגיע אתו עד הילדות, ולהבין מה שם קרה מול חוסר אונים,
הדרך השניה היא להבין מה ההבדל בין הילדים שעדיין לא נישאו ששם יש לו מצוקה לילדים שכבר נישאו שמולם כבר אין לו מצוקה,
מה לדעתכם לאיזה דרך יותר נכון ללכת עם אלחנן,
כאשר שאלתי את אלחנן איזה דרך הוא מעדיף, הוא מיד בחר בדרך הראשונה, להבין מה קורה לו מול חוסר אונים,
והסיבה שאלחנן בחר את זה הוא משום שהרי בואו נזכר מה שאלחנן רוצה ממני זה שליטה איך להרגיע את הפחד של הילד, ואז בחוויה של אלחנן, אם הוא יצא מחוסר אונים גם הילדים ירגעו,
משא"כ בתהליך השני של להבין מה הבדל הין הילדים הנשואים לילדים שאינם נשואים שם התהליך יעזור לאלחנן, אבל בחוויה שלו זה לא יעזור להרגיע את הילדים,
ולכן העוצמה של בניית האמון תהיה דווקא במסלול השני שהוא להבין מה ההבדל בין הילדים שנישאו לילדים שלא נישאו, כי שם בניית האמון יכולה להיות הרבה יותר גדולה
