רבים מאתנו חווים שליטה, זלזול או ניצול מצד בן הזוג שלנו ובכל זאת איננו מציבים קו אדום, מדוע? ומה התנאי לטיפול יעיל בין בני זוג? צפו בהסבר מרתק.
*למען הסר ספק, אין באמור בכתבה כדי להוות תחליף לייעוץ פרטני אישי*
הרב אריה אטינגר
מתמחה בזוגיות והתמכרויות, תהליך זוגי וקבוצתי.
1 מחשבה על “למה אני לא מצליחה להגיד לבעלי 'לא'?”
הגישה שלכם איננה מייצגת את דרך התורה והיהדות שקיבלנו מדורי דורות, זה אותם דברים המיוסדים על תת תרבות של הנצרות האקדמית והפסיכולוגיה המודרנית שמנתחת כל מציאות על פי מבנה החשיבה ארציות חומריות…
תפיסת היהדות שקבלנו מדורי דורות זה "ואהבתה לרעך כמוך" "בצדק תשפוט עמיתך"
עם הקצנת מבני החשיבה הנוצרי /הקדמי התחיל עולם המושגים להשתבש ואף הגדילו לעשות מרצים או יועצים מטעם שהם עושים מן-שעטנז שכזה לחבר את מקורות רז"ל ולהתאימם לפי מבנה החשיבה של הפסיכולוגיה המודרנית.
ועוד… אם תקשה ותאמר… הלו חז"ל אמרו "חוכמה בגויים תאמין"!
"חכמה בגוים תאמין", נאמר על חכמי הגוים עד תקופת אריסטו בלבד.
כך כותב המהר"ם רקאנטי בפירושו לספר בראשית [עם פירוש "לבוש אבן יקרה" על הרקנטי (רעט:), הוצ'
זיכרון אהרן, תש"ס] שמדובר רק על חוכמה שהיתה עד תקופתו של אריסטו.
ועוד…
גם שרידי חוכמה זו הסתיימו עם פטירתו של רבי יהושע בן חנניה בזמן חורבן בית-המקדש השני, כמובא במס'
חגיגה (ה:) – ,,כי קא ניחא נפשיה דרבי יהושע בן חנניה, אמרו ליה רבנן מאי תיהוי עלן מאפיקורסין ? אמר להם [= "האין עוד חכמה בתימן" (באדום)] "אבדה עצה מבנים – נסרחה חכמתם", כיוון שאבדה עצה מבנים, נסרחה חכמתן של אומות העולם”.
מאז שאריסטו ביסס את המדע כמרד נגד מורו אפלטון רק על "כאילו"-מחקר חושי, לפחות בתור שפה ולא חוכמה אמיתית, אין יותר מחוץ למקורותינו שום חוכמה ומדע שאפילו מתקרב לחוכמה אמיתית, אלא רק מדע-דתי של הנצרות הפרוטסטנטית
המנוסחת באמצעות תפיסות תדמיתיות וחיצוניות לחכמת אמת.
ישראל סגל כתב ["אנו היהודים החילוניים" ?, עמ' ,136
,1999 הוצ' "ידיעות אחרונות", ספרי חמד]
שמרן הגרא"מ ש"ך ליגלג ואמר לו על המדע, כיצד ניתן לומר עליו "חכמה בגויים תאמין", אם מדע זה מכיל בתוכו באקדמיה ואצל פרויד את תיאוריית האבולוציה והדרווניזם שמוצא האדם מהקוף.
בכל תחום לימודי המתייחס לאישיותו של האדם ובכל טיפול באישיותו, חייבים לחשוב אך ורק במושגים של התורה הק': הנפש – רוצה לספק את תאוות האדם, שיכול באמצעות בחירתו לזכך את הנפש ולרותמה לעבודת ה'.
רק בלב האדם ולא במוחו נמצאים– הרוח, המחשבה, החכמה, הבינה, הרצון- הדעת, היינו, הבחירה המכריעה הבלעדית האם יש להשמע ליצר-הרע או הטוב.
כמו-כן יש גם להשתית את הטיפול על בסיס קיומה של הנשמה הנמצאת רק ביהודי.
המחשבה נמצאת בלב והלב הוא המחליט כמובא במסכת פסחים (מו:), (סג.) ועוד…
וכדי שהמחשבה תצא לפועל יש לה נציגות במוח, כפי שכבר
כתב הרמב"ן שמות (יג, טז )– "הלב והמוח שהם משכנות המחשבה".
כמו-כן, הובא במדרש "שוחר טוב" וב"ילקוט שמעוני" {ירמיה,
סימן רצ"ו, אות י"ז} – „"אני ה' חוקר לב בוחן כליות". למה הוא מכיר הלב והכליות יותר מכל האברים, אלא העינים הולכות אחר הלב ואזנים הולכות אחר הלב ורמ"ח אברים אחר הלב ולפי שהכליות יועצות אחר הלב והלב גומר, לפיכך אינו מזכיר אלא אותם בלבד.
והקב"ה בוחן אותם…"כי כל לבבות הוא דורש", אלו שני לבות, יצר טוב ויצר הרע”.
כל זה הינו בניגוד מוחלט לפסיכולוגיה הנוצרית האקדמית המוקצנת, שעל פיה פועלים כל מטפלי הנפש, כולל אלו
המטפלים/ות הטוענים/ות שהם/ן חזרו בתשובה, אך עדיין הם/ן שקועים/עות באותה טומאה חשוכה נוצרית מוקצנת הדוגלת בכך, שאין נשמה ואין יצה"ר ויצה"ט וששאר המושגים שהוזכרו לעיל נמצאים רק במוחו של האדם ולא בלב כמובא בכל המקורות, שלדידם הלב הוא רק משאבת דם,
ועל -פי-כפרנות זו הם מטפלים/ות ובכך מרסקים/ות את אישיותם/ן הרוחנית של המוטפלים/ת,
אף שבחייהם/ן הפרטיים הם מודים שיש נשמה והיצרים הנ"ל.