ראש השנה של פעם- החג אהוב עליי.
שיפי של פעם אהבה את חודש אלול, חודש עם ריח של סוף והתרגשות של התחלות חדשות- זו הייתה עונה של פיתוח תמונות ועריכת אלבומים שמסכמים שנה נוספת בחיי וחיי ילדיי. אהבנו לשבת יחד, למיין, להדפיס ולתייק עם כיתוביות מצחיקות ואייקונים. היינו מכינים גם אחד קטן לאבא ואמא – אלבום שמספר על נחת והמון רגעים יפים.
אהבנו לשקוע בניגוני סליחות, לצאת יחד בלילות לכותל או לבית הכנסת הגדול, התענגנו על בליל של נוסחאות ומסורות. אלימלך- ההסטוריון המדופלם שלנו ידע להבחין בין כל נוסח לנוסח, היה לו גם אוסף שופרות מרשים, הוא וטוביה חיצררו לנו ואנחנו – הבנות היינו עוצרות את נשימתינו עם הכישורים שהפגינו.
הייתה גם עוגת גבינת שמנת עם אוכמניות שהכנו לנו לבוקר החג.
היו גם פסי השטרודלעך עם מילוי תפוחים וקינמון שאותם עטפנו בנייר חום וקשרנו בסרטי אפייה- פס לאבא ואמא, פס לסבא, לפעמים שלחנו גם לדוד או דודה, מורה, חברה או שכנה קרובה.
כמובן שלא ויתרנו על שמלות חדשות לכבוד ראש השנה קנינו שמלות בצבע שמנת. שמנת זה הצבע שלי ושל ראש השנה, אוהבת את האצילות והעומק שלו. מאז שחני ואלישבע זוכרות את עצמן הייתי קונה להן בגד מיוחד ליום הנפלא הזה. ותמיד- בצבע שמנת עם נעלי לק תואמות וגרבי דנטל שעם השנים התחלפו בגרבי לייקרה, אבל צבע השמלה נשאר. שקט, עדין, חגיגי.
הייתה גם הנסיעה לבית הדפוס. נסענו כולנו יחד לחנות "שיגעון של שולחן" כדי לבחור את הביצועים של השנה החדשה- ראנר למפה, סט צלחות סכום ומפיונים בעיצוב חגיגי ושובר שגרה, עם פרחים תואמים ותוספת אישית- רימונים, תפוחים או צנצנת לדבש. כמה אהבנו את הנסיעה הזו, היינו מבלים שם- אמא וחמישה ילדים נרגשים- במשך שעה ארוכה. בוחרים בקפידה, דנים באריכות על ההתאמה, התחושה וההשראה.
בשולחן החג תמיד הזמנו אורחים והייתה אוירה של אחדות, התרגשות והתחלה חדשה. היינו מדברים על התפילה- הפיוטים, התקיעות. היינו חושבים יחד על משאלות ותקוות לקראת פתיחה של דף חדש…
במרכז השולחן הונחה אחר כבוד קערה יפיפייה שהכנתי מעשה ידי בחוג קרמיקה, מעוטרת בגווני פסטל. בצלחת הזו היה ענף עם תמרים טריים וריחניים, רבעי תפוחים אדומים, וגזר אחד- חתוך לטבעות. אמא הייתה מבשלת לנו ראש דג לברכה וחתימה טובה.
זכרונות עבר- ימים שהיו ואינם עוד.
העולם הישן מאחוריי
היום אני שיפי ברגר- מסבה על שולחן אחר.
שולחן ראש השנה של מאמא ברגר היה שונה בתכלית.
שולחן של קודש. יראה. התכנסות.
אצל משפחת ברגר חודש אלול הוא חודש של דינים, חרטה, חשבון נפש.
דמעות ותחנונים שיקרע רוע גזר דיננו, שיעלה תחנונינו מערב, שתקבל ברחמים וברצון את תפילתינו.
חוברות של פירוט על "אשמנו ובגדנו"
טבלאו של י"ג מידות רחמים
קונטרסים עם משלים ודברי התעוררות.
בימים שלפני החג מאמא הייתה עומדת במטבח בחרדת קודש, חוגרת את הסינר וקוצצת עלים- עלי סלקא, עלי כרישה, מפרידה, משרה במי סבון ושוטפת בדקדקנות מופלאה. ידיה המיומנות ביצעו את המלאכה בחריצות יוצאת דופן ולאחר שעות של עבודה עלו ניחוחות של קציצות מיתמרים ועולים.
הקציצות המפורסמות שלה- חולקו בין כל הדודים, כולם זכו לסימני החג מעשה בית.
בליל ראש השנה היו בני הבית נשארים ערים כדי לקרוא את כל ספר התהילים. תושבי השכונה היו עורכים רשימה של שמות לתפילה ותחנונים ובני משפחת ברגר התנדבו ללקט את השמות, להדפיסם ולחלק בבתי הכנסיות באיזור.
לא דיברו דברי חול, היה מין שקט של התכנסות.
בפעם הראשונה זה הרגיש כמו פיגוע. בראש השנה הראשון היינו מאורסים, מועד החתונה נקבע לחשוון והחלטנו להסב יחד בליל החג.
אני הגעתי- חגיגית וקורנת עם שתי בנותיי. הבאנו עוגות ותפוחים מקורמלים…. זו הייתה כמו בדיחה, כמו ללבוש כובע ליצן בליל הסדר. אברימי ובני משפחתו קבלו אותנו בנימה שקטה, הם היו מכונסים ומעט חיוורים…
בשנה שאחר כך כבר הייתי חכמה יותר, מותאמת יותר, אפשר לומר מהונדסת.
שמלות השמנת התחלפו בכחול.
במקום הבילוי השנתי ב"שיגעון של שולחן" מצאתי את עצמי עומדת במטבח, נואשת, מנסה ללא הצלחה לגבש עיסה של קציצות סילקא, ועוד אחת של קרא.
כמו שטן מעצבן, שנה אחרי שנה, כל מתכון שניסיתי לא הוכיח את עצמו- פעם אחת יצא מלוח מדי ופעם אחרת מתוק, פעם שרוף ופעם לא מטוגן מבפנים. אברימי הנבוך וילדיו היו מחמיאים לי מכל הלב אבל אני הרגשתי אגרוף. אף פעם לא הצלחתי לסיים ולו אף קציצה אחת—
ניחוח השמן המתאדה המחבת הפך להיות סמל לראש השנה המתקרב.
לא ייאמן איך התודעה שלנו משתנה בכזו מהירות, היום הכי מרגש וחוויתי הפך לעיסת לחץ דביקה ואף פעם לא מספיק מתובלנת.
אבל השנה זה א יקרה, אני כותבת טור על עבודה אישית במשפחה מורכבת ורוצה לאתגר את עצמי. לעצור את מסכת הקורבנות הזו ולהביא משהו חדש. יש לי שבעה ימים לכתוב את המתכון האישי שלי, לא מתכון של כרתי ולא מתכון של סילקא, אלא מתכון של סעודת ראש השנה שמורכבת ממשפחת ברגר וגם ממשפחת מרקוביץ'- מגובש, מעלה ניחוחות וערב לחיך
נפגש שבוע הבא
