מצחו הקמוט של אבא, פלישתה של גיטה לחיי וחלום הבלהות- הפכו להסטוריה.
גם בייתי החמים והמטופח, הבית שהיה משכן עבורי ועבור חמשת ילדיי במשך אותן תשע שנים -נמכר. ואת מקומו תפסה דירת שישה חדרים עמוסה ורועשת שמאכסנת בתוכה משפחה מורכבת.
זמנים עברו, פרק נוסף בחיי תם ונשלם וללא כל שהות מצאתי נשאבתי לתוך פרק נוסף, מטלטל ומלא מהמורות.
אין יום דומה לקודמו, שום דבר לא יציב וצפוי, כל בני הבית מלאים בכוונות טובות ומשתדלים ככל יכולתם להיטיב ולקרב, אך הפערים נראים בלתי ניתנים לגישור.
***
"שיפי??" כן, אני יודעת שזו שרי, שכנה קרובה לשעבר. כבר בסיבוב הקודם בין טורי הסופר הבחנתי בצדודיתה, והאמת שלא אכחיש, זיהיתי אותה מצויין. ושוב, כמו שקורה לי לא אחת בשנים האחרונות, מצאתי את עצמי שוקעת לתוך הקונכייה וכמו עסוקה בהתלבטות כבדת משקל סביב מוצרי הגיינה מהפירמה המתאימה ביותר לעולל הקטן- מתכופפת מטה ומתרוממת מעלה נעה ימינה וגם שמאלה כל זאת כדי למצוא תנוחת הסוואה שתסביר מדוע אינני פונה בחיוך רחב ומברכת את חברתי לשלום. הרי כל ראשי וקרביי שקועים פה בהתלבטות קדחתנית בין פמפרס, האגיס או פרמיום. ואין לי בעולמי אלא דלת אמות של טיטולים…
אבל שרי מתעקשת, היא איננה מבינה את הרמז ונראה כי אין בכוונתה לוותר לי
"שיפי ברגר???" הפעם בטון פסקני משהו
"את לא רואה שזו לא אני??" חלפה מחשבת רוגז בראשי. "מה לי ולאותה שיפי ברגר?? עשרים וחמש קילו מפרידים ביננו, לבוש מרושל, הבעת פנים מתוחה… איך קישרת בין הצל שנקרה בפנייך לבין שיפי ברגר? ואם כן הצלחת לפצח את החיבור הגאוני הזה, אז מדוע אינך משכילה ללכת צעד אחד נוסף קדימה ולהבין שהמפגש איתך לא משמח אותי כלל ועיקר? מה, את רוצה ללעוג לי? לשמוח לאיידי? לראות עין בעיין איך אישה יפה ומצליחנית הופכת לגוש של כישלון??
ואולי… אולי באותה תקופה שבה אני הייתי אי שם בפיסגת ההצלחה אולי צרמתי לך? אולי הניחוחות המשכרים שהיתמרו מחלון מטבחי גרמו לך להרגיש טעם מר, ואני- שהייתי כל כך עסוקה בעצמי, כלל לא ידעתי?
כמה צעדים נוספים ושרי כאן, במרחק נגיעה, לא מרפה ומניחה יד כל כתפי. קפצתי באחת, משחקת משחק מושלם של תדהמה או הפתעה: "ש-ר-י!" הגבתי בחום, מוגזם ומעושה לטעמי. שיפי ברגר לא נהגה להשתמש בצורת דיבור דרמטית שכזו. "אי-זה יו-פי לפגוש אותך" גם מניפולציות ודיבור בלתי כנה לא נכללו בסל האפשרויות של גברת ברגר היציבה והנינוחה. מעניין אם שרי כבר קלטה שהעקשנות למפגש החגיגי הזה הייתה מיותרת לחלוטין.
אבל שרי נשענת לאחור ומשלבת ידיים. כל שבריר או צל של מבוכה לא ניכר על פניה.
"נו, איך החיים?" שואלת שרי
"את לא רואה?" רציתי לצעוק ובמקום זאת חייכתי חיוך רחב והשבתי כמצופה: "חסד השם, פשוט נפלא!"
"איזה יופי… אני כל כך שמחה בשבילך!" הגיבה שרי בחום וללא הקדמה מיותרת הנמיכה את טון הדיבור לכדי לחישה ופתחה במונולוג אישי: "את יודעת, שיפי, היום- כשאת כבר מאושרת, אני מרשה לעצמי לומר לך שבעבר היה לי קשה לראות אותך. את יודעת איך זה… שבתות, חגים… אני יושבת וחוגגת עם כל המשפחה ובקומה מעליי מתגוררת אישה שבמקרה הטוב מסבה סביב השולחן רק עם ילדיה, ובמקרה הפחות טוב נמצאת שם לבד…. הדמות שלך רבצה לי על הלב כמו אבן. רציתי לעלות ולהתעניין אבל לא ידעתי איך תרגישי עם זה, השתוקקתי להציע עזרה ונחמה אבל המבוכה הייתה חזקה ממני. לא פעם ולא פעמיים הכנתי לך מגש עוגות ותמיד ברגע האחרון נמצא לו ייעוד חשוב יותר, איכשהו תמיד ברחתי מלנקוש על דלתך ולשאול בפשטות אם את זקוקה למשהו. פחדתי שזה יפגע בך…
"אם את זוכרת", המשיכה שרי בגילוי לב, "הפעם הראשונה שהתייחסתי אלייך בצורה חברית, הייתה כששמעתי על אירוסייך. מייד באותה שבת עליתי והבאתי לך עוגיות אלפאחורס מושקעות. כאילו ניסיתי לומר לך בלי מילים שתמיד הייתי כאן ותמיד זכרתי אבל לא יכלתי לגשת קרוב מדי…
שרי התנשפה והמשיכה:
"מה שלום הילדים המדהימים שלך? איך הם מקבלים את השינוי?"
רגע של שתיקה
משהו בנוסח השאלה "המדהימים שלך" צרם לי. לא יודעת להצביע בוודאות אבל בחושי שהפכו להיות חדים, רגישים ופגיעים כל כך ריחרחתי נימה של ביטול או לעג… למה שרי אומרת הילדים 'המדהימים'?? האם אני הייתי נראית אז יותר מדי מדהימה? האם שרי זיהתה שם מאמץ עודף??
אוף,
מה קרה לך, שיפי?
שתחשוב שרי מה שתחשוב
למה את מדקדקת כחוט השערה?
הרב אריה אטינגר…………..
"תמיד ברחתי מלנקוש על דלתך ולשאול אם את זקוקה למשהו. לא ידעתי איך תרגישי עם זה…"
שרי, שכנתה של שיפי ברגר נמנעה במשך תשע שנים מלפתוח איתה בשיח גלוי, היא חשבה לעצמה שהיא עושה זאת ממקום של רגישות, אך אולי בעצם יש כאן מבוכה אישית?
הרבה פעמים אנחנו נמנעים מתקשורת ישירה בתואנה של רגישות לזולת, במקום זה אפשר לנשום עמוק ולהתבונן: "אולי אני רגיש לעצמי? אולי אני פוחד להיות חסר אונים?" ומתוך האמת הפשוטה להחליט: האם אני מוכן לעשות צעד של קירוב לבבות ולהסתכן במחיר של מבוכה??
