שאלה: תמיד כשיש חילוקי דעות ביני לבין בעלי אני לא מביעה את דעתי ליד הילדים כדי שהם לא יראו את ההורים מתווכחים, אבל יוצא הרבה פעמים שקורים בשטח דברים שממש לא לרוחי ואז אני נהיית סמרטוט כי אני לא רוצה להתווכח, ובסוף אני יוצאת קרחת מכל הכיוונים.
האם נכון להיות טבעיים ולהתווכח גם ליד הילדים??
הרב אריה אטינגר, יועץ זוגי, מייסד בית ספר להכשרת יועצים זוגיים, משיב:
שלום וברכה, חשוב לשים לב את מה את מתארת: יש לך רגשות ורצונות משלך ולבעלך יש רגשות ורצונות משלו. ואז סיטואציה שבה יש התנגשות ונוצר קונפליקט מכניסה אותך ללחץ, כביכול נראה שהלחץ שלך הוא מול הילדים אבל ייתכן שהלחץ שלך פחות קשור למה טובת הילדים ויותר סיפור שלך עם עצמך- כלומר כדאי שתשאלי את עצמך אולי את חושבת שחילוקי דעות זה סימן למשהו לא תקין, או אולי יש לך חוויות לא טובות של וויכוחים מבית אבא ואמא, ואולי את מפחדת להיכנס לעימות כי אינך סומכת על עצמך שתוכלי לנהל את הקונפליקט בצורה בוגרת.
ויכוח מול הילדים שנעשה באופן מכבד ולא מזלזל הוא דבר טבעי ולדעתי יש בזה אפילו בריאות הנפש לילדים, הרבה פעמים אנחנו חוששים לעשות זאת מכיוון שאנחנו כל כך מבוהלים מהקונפליקט ואיננו מאמינים שניתן לנהל אותו בצורה מווסתת, אבל אם נצליח להגיע למקום של ניהול בוגר אז אדרבה- הילדים רק ירוויחו בית ספר לחיים איך מנהלים זוגיות שבה גם אבא נוכח וגם אמא נוכחת.
מה זה דורש מאיתנו?
בילדותינו חשבנו שהמטרה במערכות יחסים היא לנצח, כלומר להיות צודק וחף מאשמה. ככל שאנחנו מתבגרים מבשילה בנו היכולת לראות גם צד שני, לא למחוק ולא להימחק, לא לשלוט וגם לא לרצות.
זוגיות בריאה בוגרת היא מערכת שבה שני הצדדים נוכחים, הם משתפים זה את זה ומסוגלים להודות בטעויות, לשאת אשמה וליטול אחריות, וגם לשתף בצרכים שלי לא רק בשביל להשיג מטרות אלא גם מתוך רצון כנה להיות אותנטי וקרוב יותר לבן הזוג שלי.
