מה עובר על בני זוג שבונים את ביתם בפעם השנייה, ומגלים פערים וניגודיות שנראים בלתי ניתנים לגישור? הרב אריה וחיה אטינגר יועצים זוגיים ומייסדים בית ספר להכשרת יועצים זוגיים, חושפים את סיפורם האישי רווי התובנות, ובטוחים: "יש דרך"
כאשר הרב אריה אטינגר ורעייתו הגב' חיה אטינגר, הקימו את ביתם המשותף, הם היו ערוכים לכך שנכונים להם קשיים והתמודדויות. הרי מערכת זוגית מזמנת תמיד התמודדות, וכמובן שכאשר מדובר בפרק ב' המשימה קשה עוד יותר.
ובכל זאת, דבר לא הכין אותם לפערים הגדולים שיתגלו ביניהם ולגודל השפעתם על הבית כולו. כיום, במבט לאחור, כששניהם עוסקים בייעוץ זוגי ובהכשרת אנשי מקצוע בבית ספר ליועצים זוגיים שבניהולם, הם מוצאים לנכון לשתף בסיפורם האישי. סיפור שדרכו הם ממחישים איך ניתן לחולל מהפך בחיים גם כשנראה שהפער גדול, גם כשחושבים שאין סיכוי.
@2= לגשר על פערים
"סוד ההצלחה הוא הקשבה עצמית", פותח ואומר הרב אטינגר, "כי כאשר אדם עובר תהליך בו הוא מייצר הקשבה לעצמו ומתייחס לצורך הרגשי האמיתי שלו, זה מאפשר לו לחיות יחד עם בן או בת הזוג, וגם לבטא את מה שהוא זקוק לו. יחד עם זה, הקשבה עצמית אינה מספקת כל עוד אין הכלה של הצד השני, וכאן יש ללמוד לכבד את בן הזוג ולהכיל את הצרכים שלו".
"אתן לכך דוגמה אישית", ממשיכה הגב' אטינגר, "אחת ההתמודדויות הגדולות שהיו לי בתחילת הדרך היא בכך שילדיו של בעלי גדלים אצלנו בבית במשך חצי שבוע. אני זוכרת את עצמי מלאת תסכולים סביב זה, כשאני מרגישה שאמנם אני בתוך הבית שלי, אך אין לי שום פינה פרטית, כי יש כאן ילדים שאינם שלי. המציאות הזו הייתה נוכחת בלי הפסקה, היא אילצה אותי לחפש את עצמי כל היום, וכשהרגשתי שאין לי פינה פרטית, הרגשתי שנגמר לי כל האוויר. מצאתי את עצמי מסתגרת בחדר, מתרגזת מכל בלגן שנוצר בבית, מקבעת המון כללים, ומגלה למרבה הייאוש שלא רק שהכללים נפרצים לעתים קרובות, אלא אני גם מלאה ברגשי אשם ונקיפות מצפון על כך ש'איזו מין אמא אני? רק מתפרקת כל הזמן ולא מצליחה לתחזק את הבית'.
"אך כאן נכנסה הגישה החדשה שעליה דיברנו, כי התברר לי שכאשר אני מחוללת בתוך עצמי תהליך עמוק ופוגשת את ה'אני' שלי באמת, אף אחד לא יכול לקחת לי אותו, וברגע שיש לי את ה'אני', אז גם אם לוקחים לי מבחינה טכנית את המקום, עדיין נשאר לי תמיד מקום עבור עצמי".
### הדברים נשמעים יפים כתיאוריה, איך עושים זאת בפועל?###
"הכלל הראשון שלמדתי הוא לא להשאיר שום דבר בבטן אלא לחשוף את הרגשות כלפי חוץ, גם אם הם קשים. אך לא מתוך מטרה לשנות את המישהו האחר, אלא ממקום של להבין את הרגשות שלי וליצור להם מרחב ומקום. ראשית, שיתפתי את בעלי בכך שקשה לי ובטריגרים שגורמים לכך, ולאחר מכן שיתפתי גם את הילדים. אני זוכרת את עצמי מסבירה להם בסבלנות ובכנות: 'אני ממש כועסת עכשיו, אבל אני לא אומרת לכם את זה כדי שאירגע או כדי שתעזרו לי לסדר את הבית, אלא רק כדי שתדעו מה אני מרגישה'".
### איך הם הגיבו?###
"בתחילה הם לא ממש הבינו מה אני רוצה", נזכרת הגב' אטינגר, "אבל כשחלף הזמן הם התחילו לקלוט את השפה, להבין את המסר ובפעם הראשונה גם לקלוט מה אני חשה. הדבר המעניין הוא שגיליתי עד כמה שהדיבורים האלו מקרבים בינינו. כי בעבר, כשהייתי מתרגזת ומנסה להפעיל עליהם לחץ, נוצר בבית סוג של פחד. הילדים אמנם היו מצייתים, אך עושים זאת ממקום של ריצוי וממילא התרחקנו מאוד זה מזה, וגם אני הרגשתי נורא עם עצמי: 'איזו אמא רעה את, כולם פוחדים ממך'. אבל אם אני מסבירה להם: 'אני מרגישה שזלזלתם בי, ולכן קשה לי', ולא עושה זאת כדי לגרום להם לפעול אלא כדי לייצר אצלי שינוי, זה מביא לבית רווחה נפשית הרבה יותר גדולה".
### ומה עם סמכות הורית? האם אין מקום לדרוש מהילדים לציית לנו גם בלי שיבינו מהו התהליך הפנימי שעובר עלינו?###
הגב' אטינגר מפתיעה: "דווקא כיום, לאחר שהדברים ברורים לי, אני מציבה יותר גבולות בבית, אבל כיום הגבולות יותר נשמעים והתקשורת הרבה יותר בריאה".
@2= שתי גישות שמתחברות
כשהרב אטינגר ורעייתו מספרים על התהליך שעברו, הם חשים חובה לציין שהיו לא מעט אתגרים במהלך הדרך. "הגענו למערכת הזוגית כשני אנשים שונים לחלוטין", מבהיר הרב אטינגר, "עד לנישואינו, במשך שנים הייתי מאוד סגור בתוך עצמי, בעיקר ראיתי את עצמי ואת מה שאני חווה, היה לי קשה לראות את האנשים שסביבי ולתת להם מקום. כך גם היה בתחילת דרכנו המשותפת, כאשר הייתי יוצא עם אשתי להליכה ומדבר במשך שעה שלמה, מבלי לשים לב שאני לא נותן לה את המקום לשתף ואת האפשרות לשוחח. פשוט לא הרגשתי את מי שמסביב".
"אני הייתי בדיוק הפוכה", מתערבת הגב' אטינגר, "הייתי רואה את כל האחרים שסביבי, אך פחות מרגישה ורואה את עצמי".
הם עוצרים לרגע ומניחים לנו להבין את המצב בו מישהו אחד קשוב רק לעצמו והמישהו האחר רואה רק את זולתו. "נוצרה דינאמיקה של שליטה וריצוי" מבהיר הרב אטינגר, "הרגשנו שהפער כל כך גדול, וגם כשניסינו להתגמש ולוותר גילינו שהפשרות כואבות, ומי רוצה לשלם מחיר?"
הם חיפשו תשובות, והרב אטינגר, כמי שהתמחה כבר באותם ימים בייעוץ ובהנעת תהליכים, הצליח למצוא אותן. כעת הוא נמצא כאן כדי לעזור לאחרים, וגם כדי להכשיר אנשי מקצוע נוספים שמבקשים במקום הנכון ולהעביר את השיטה. "בואו נבין איך קרו העומקים הללו, ואיך התרחש המהפך", הוא אומר, וסוחף אותנו אל הסבר מקצועי מרתק.
@2= שתי גישות שמתחברות
"לווינו על ידי שני מטפלים שונים שכל אחד מהם טיפל בגישה שונה", מספר הרב אטינגר, "אני סחפתי את אשתי לקבל טיפול זוגי בגישת הפסיכותרפיה שהייתה נכונה עבורי יותר. הגישה נוגעת במהותה ברגש ומדברת על כך שמאחורי כל פעולה שאנו עושים יש פחדים והגנות, אנו לומדים לזהות אותם, להבין מהיכן הם מגיעים וכך מטפלים בהם. אשתי, לעומת זאת, סחפה אותי לכיוונה לטיפול בגישת המובחנות שהיא בדיוק הפוכה וטוענת שכל דבר בחיים ניתן לבחירה והכל נתון לשינוי בהתאם לרצוננו ולבחירות שלנו בכל רגע ורגע".
### איך אפשר ליישם שתי גישות הפוכות?###
"זו שאלה טובה", מסכים הרב אטינגר, "בפרט שהטיפול שאני התחברתי אליו התבסס בעיקר על הכלה, ואילו הטיפול שאשתי יותר התחברה אליו התבסס על בחירה ומובחנות. כל אחד הגן על הגישה שלו והיה נראה שהדעות לא יתיישבו לעולם. אבל הרצון שלנו לייצר זוגיות טובה היה כל כך גדול, עד שדווקא מתוך תחושת חוסר האונים הצלחנו להכיל את שתי השפות שלכאורה היו אמורות לסתור, עברנו תהליכים והוכשרנו לעבוד בשתי הגישות הללו, כך נוצרה מתוך זה גישה ייחודית שאותה אנו מקנים לאנשים שבאים אלינו, וכן לתלמידינו.
"זוהי גישה שמלמדת אותך להתבונן פנימה ולהכיל את עצמך. בהמשך, רק כשאתה מגיע מתוך מקום שבאמת מכיל, תוכל גם להתעמת מול עצמך, מול הרגשות והפחדים שלך, ולהצליח להביא את עצמך באופן הכי אמיתי, כשאתה מכיל גם את עצמך וגם את הזולת. כמובן שהדברים נכונים בראש ובראשונה במערכת הזוגית, אך הם תקפים ונכונים גם ביחסים שלנו עם ילדינו, עם קרובי משפחתנו ואפילו בעבודה. כי זוהי הדרך האמיתית לקיים יחסים תקינים עם הזולת. זוהי דרך חיים".
"בכל מערכת זוגית יש ניגודיות", מוסיפה הגב' אטינגר, "וגם לבני זוג יש תמיד משהו ביניהם שסותר ולא מיושב, אבל כשמייצרים כזה תהליך אפשר ללמוד לגשר בין העולמות, וגם מה שנראה בעבר בלתי פתיר, מקבל אפשרות לפתרון".
###כמה זמן נמשך כזה תהליך?###
"זה משתנה ממקרה למקרה", מבהיר הרב אטינגר בזהירות, "במקרה שלנו ראינו שיפור כבר אחרי תקופה קצרה, אבל נדרש תהליך ארוך יותר כדי להפוך זאת לדרך חיים, והאמת היא שעד היום אנחנו ממשיכים להתקדם וגם עוברים את התהליך בליווי מקצועי. לא פעם אנחנו מוצאים את עצמנו יוצאים יחד להליכה רק כדי לעבד ולהבין מה שעובר עלינו ולהכיר בצרכים זה של זה. הדבר המעניין הוא שהפעם בהליכה אני מדבר רק 50% מהזמן, ואפילו פחות. כי למדתי יותר לשמוע ולהקשיב למי שסביבי".
"אני למדתי לתת יותר מקום לעצמי", מעירה הגב' אטינגר, "זה מאפשר לי להתבטא יותר, וממילא להקשיב לצרכים של בעלי מבלי להישאב לתוכם. אפשר לומר שאחרי תהליך ממושך שעשינו שנינו ועם הרבה מאמצים, השתנינו לגמרי, והחיים שלנו הפכו להרבה יותר טובים. זוהי הסיבה שכעת אנו רואים שליחות גדולה כל כך להעביר את הדברים גם הלאה".
### האם זהו תהליך שחייב להיעשות אצל איש מקצוע?###
"כדאי מאוד לעבור את התהליך בליווי מקצועי", סבור הרב אטינגר, "אך אחרי שמתחילים להניע את הגלגלים ולקלוט את השיטה ניתן גם להמשיך לבד ולגלות עד כמה שהחיים הזוגיים יכולים להיות נפלאים, כי הכל תלוי בעיקר בנו".
***
בית ספר ליועצים זוגיים
בית הספר ליועצים זוגיים שבראשו עומדים היועצים הרב אריה וחיה אטינגר הוא בית ספר ייחודי וחדשני מאוד שנועד לתת מענה וידע לכל המעוניינים לעסוק בתחום הייעוץ הזוגי וגם לחוות בעצמם את התהליך.
בבית הספר לומדים תלמידות ותלמידים בקבוצות נפרדות שמגיעים מכל הזרמים שבציבור החרדי, וממגוון רחב של תפקידים. יש מהם מטפלים, יועצים, מדריכי חתנים ואפילו רבעס בחיידר ומשגיחים בישיבות שמבקשים לדייק את עצמם בעבודה מול התלמידים. בנוסף, יש גם את האנשים שבאים ללא רקע מקצועי, מתוך מטרה להעשיר את עצמם וגם לחוות בעצמם את הייעוץ והתהליך.
החודש סיימו הקבוצות של שנת תשפ"ג את לימודי התיאוריה ויצאו לליווי תהליכי סטאז' בשטח ובמקביל בימים אלה מסתיים הרישום של המחזור החדש.
