כבר חצי שנה אני רוצה לשתף בתובנה הזו, אבל לפני שאני כותבת אותה הייתי צריכה לבדוק שהיא עובדת. והיא עבדה יפה. אצלי בכל אופן.
זוכרות את אסתר של מוטי, זו שלא קל לי איתה; זו שתמיד בודקת אותי, את גבולות הסבלנות, המסירות, האכפתיות, זו שכאשר אני מכינה אירוע משפחתי בבית היא נהיית חולה, וכשאני מתכננת יציאה עם מוטי אז פתאום היא חייבת את אבא דחוף ואם בטעות שידרתי קוצר רוח או משהו דומה היא הראשונה שמרגישה ומגיבה?
מאז שנישאתי למוטי יש חשמל ביני לבין אסתר. כאילו אני נמצאת כל הזמן בעמדת מבחן. מתיש. עד שנפלה לי ההבנה ההיא.
לפני מספר חודשים
אני סוגרת את המאמר. משהו מנקר בי. פתאום, אני לא יודעת מאיפה זה בא (כלומר, בטח שאני יודעת – ישר מבורא עולם) עולה בי תובנה מדהימה.
אסתר הייתה פה לפני.
היא הרי בת של מוטי, והוא 'שלה' הרבה לפני שנכנסתי לתמונה.
מבחינתה היא 'המארחת' ואני אורחת בלתי רצויה שנכנסה לחייה בלי לשאול אם זה מתאים לה או לא.
כמה שההבנה הזו נשמעת כביכול נגדי, היא מרגיעה אותי. אני מאפשרת לעצמי להתבונן בה, לראות את האמת, לגלות שכן, אסתר הייתה פה לפני, היא קודמת לי, ובמידה לא מועטה אני חייבת להכיר לה טובה על כך שהיא נותנת לי להיכנס לחייה, וזה לא מפחיד, זה מרגיע. כי להכיר טובה זה לא אומר למחוק את עצמי, זה גם לא אומר לשאול אותה רשות לפני כל דבר שאני עושה ולא עושה, זה אומר דבר פשוט – להכיר בטובה.
להכיר בכבוד שלה, להכיר בנתינה שלה וגם להכיר בכך שנלקח ממנה משהו.
מאותו רגע, בכל פעם שהיא מנכיחה את עצמה בדרכים שבעבר היו מציפות ופוגעות בי, אני רואה את הדברים באור של קבלה והכלה. ומשהו באוויר ביננו מתרכך.
אני עדיין לא רואה שינויים משמעותיים בהתנהגות, אולי זה גם לא יקרה לעולם, אבל הסבל שלי ממש יורד פלאים. אני כבר לא רואה את הדברים באור של 'דווקא' או 'לא רוצה אותי' ו'מנסה לפגוע בי', אלא באור של 'זה המקום שלה ומגיע לה הכרת הטוב על כך שהיא פתחה את הדלת ונתנה לי להיכנס'.
תאמינו לי, קוראות יקרות, אם היה מגיע קוסם ומשנה את ההתנהגות שלה כשהרגשות שלי היו נשארים במקומם לא הייתי מרגישה את אותה הקלה גדולה שיש בי כעת. נכון שהיא ממשיכה לבחון אותי, ולמתוח את גבולות העצבים שלי, ולבדוק מי פה בעל הבית, אבל אני משתדלת, בתוכי, להבין שהיא ראויה לכך.
תמוז תשפ"ג, 10:30 בלילה.
סוף יום קיצי. מחנק באוויר, שעת ההשכבה משתבשת, סדר היום גמיש פלוס. אני רוצה לצאת עם מוטי לסיבוב קצר, לנקות ראש. כשהיד שלנו על הידית נשמעת קריאה מוכרת מחדר הבנות.
אסתר רוצה לספר לאבא איך עבר עליה היום. כן, דווקא עכשיו.
אם עד לא מזמן הלב שלי היה מתכווץ בכעס וחוסר אונים על מר גורלי. שואל 'למה נגזר עלי לשאת כזה מטען?? אסור לי לצאת עם בעלי?'
ואז, כדי להרגיע את הלבה הגועשת הזו שלא תתפרץ חלילה ברחובה של עיר, הייתי מתכנסת בחדר ובחוסר אונים טוטאלי מנסה להשלים עם היותי רדופה ואומללה על לא עוול בכפי, היום אני נמצאת במקום אחר.
גם היום, ברגע הראשון בו נשמעת הקריאה מחדר הבנות אני מרגישה את אותו כיווץ. שוב שוטפים את מוחי קולות מחאה של עלבון והתנגדות. אבל הפעם הקולות האלו קצרים יותר וכואבים פחות, אני יודעת איזה נשק עלי לשלוף כדי להגן על עצמי מהתרסקות.
'יקירה', אני לוחשת לעצמי בלי מילים, 'זוכרת מי הייתה כאן ראשונה? זוכרת שאסתר היא ביתו של מוטי הרבה לפני שאת היית לו לאישה? את יכולה להבין שהיא מנסה להחזיר קצת את ההיגיון והסדר על ידי בדיקה מעמיקה אם מוטי קשוב לה ושומר לה אמונים? יכול להיות שהיא גם בודקת אם את זוכרת לתת לה את מקומה הראוי?'
מכיוון שאני זו ששואלת את השאלות האלו את עצמי הן לא מקוממות אותי אלא מרגיעות. משהו שם, ברתיחה הפנימית, נרגע. הדברים מתיישבים לי על הלב.
למחרת בערב קורה דבר ממש נפלא, חסר תקדים מבחינתי. אני שוב רוצה לצאת עם מוטי, לנשום אויר של ערב. הפעם אני ניגשת מעצמי לאסתר ופשוט משתפת אותה: "אסתר, עוד חצי שעה בערך אצא עם אבא לסיבוב, בטח גם את רוצה לספר לו איך עבר עלייך היום, נח לך לדבר איתו עכשיו?"
התגמול לא אחר לבוא – חיוך קל של הכרת הטוב ומשפט שאומר הכל – "אני עייפה, אז תמסרי לאבא לילה טוב". וזהו. זה הכל.
הרב אריה אטינגר מיסד מכון להכשרת יועצים משפחתיים מזדהה מניסיונו האישי ומשתף
"התגמול לא אחר לבוא, חיוך קל של הכרת הטוב ומשפט שאמר הכול…"
מילים מתיישבות על הלב רק כשהן באות ממקום בשל ורגוע, ואל המקום הזה אפשר להגיע בדרך כלל רק לאחר עבודה והתבוננות פנימית.
לפעמים, כדי להצליח לייצר תקשורת טובה עם דמות מאתגרת בחיינו, נצטרך לנקות את חדרי הלב מטינה, פחד, כעס, או תחרות, לפני שנפנה אליה. זו עבודה של שבועות, חודשים ואפילו שנים אך אם נקדים את המאוחר וננסה לדבר במילים מקרבות כשהלב שלנו לא שם, בלי ספק האדם העומד מולנו ירגיש שיש כאן מטען ויתקיף או ייחסם.
***
הכתבה התפרסמה בעיתון קטיפה לבית (יתד נאמן) י"ז בתמוז תשפ"ג
