במסגרת עבודתה חיה אטינגר, מנחת קבוצות למודעות וצמיחה אישית בגישה דינמית פוגשת תלמידות לשעבר, בוגרות בהווה. אני מבקשת לשוחח איתה על חממה ואדמה, ומה באמת מצמיח אותנו.
האם הצלחה בלימודים מנבאת על הצלחה בחיים?
"לפני שאשיב, אפתח בסיפורים אמיתיים שרק פרטיהם המזוהים טושטשו:
מירי סבלה מלקות למידה מסוימת שאובחנה אצל כמה מבני משפחתה. התופעה הזו גרמה למירי רגשי נחיתות חזקים מול עצמה ומול התדמית המשפחתית שלה. עד היום מירי מתכווצת כשהיא נשאלת מה שם הנעורים שלה. כשמירי חווה חווית כשלון, ולא משנה באיזה תחום, מייד מתעוררים קולות פנימיים שמכנים אותה 'טיפשה', 'מפגרת'. הקולות הללו מכניסים את מירי ללופ של 'נבואה שמגשימה את עצמה' ומירי באמת חווה גלגל של חוויות קשות שמתחיל בכישלון קטן וגדל לממדים ענקיים בגלל הקולות המחלישים הללו.
כעת נבחן את הסיטואציה על כל היבטיה: למירי יש לקות למידה קלה. הלקות הזו מתבטאת בעיקר בשטף ודיוק בקריאה. מצד אחר, מירי היא אישה עם יכולות מעשיות גבוהות, אינטליגנציה רגשית וסבלנות.
האם הלקות של מירי אמורה לחבל בכישורי ההורות שלה? האם ההכנסות שלה תהיינה נמוכות יותר? ממש לא! אז למה מירי כלואה בתוך מעגל קסמים של כישלונות חוזרים ונשנים?? לא בגלל הלקות, אלא בגלל החוויה והתדמית שהולכת איתה. אם מירי תטפל בחוויה הפנימית הזו ותגיע למקום רגשי מוגן, אז הקולות המגנים ייחלשו, ואת מקומם יתפסו מחשבות מעצימות ומקדמות שיאפשרו לה לבנות מציאות חיים מותאמת לאופייה ונתוניה, ולהצליח. (נכון, היא לא תהיה מרצה לפדגוגיה או סופרת מחוננת, היא גם לא תהיה זו שתלמד עם בנותיה לבגרויות, אבל היא בהחלט תהיה אמא קשובה, סבלנית, אמפתית, עובדת בתחומים שמצריכים יותר אנרגיות או אינטיליגנציה רגשית ופחות תלויי ידע אקדמי)
לתמר סיפור חיים שונה. תמר היא בחורה כשרונית, אצילית ומנומסת. כלשון העם, 'כלילת המעלות'. בכל חזית פגשה גילויי כבוד והערכה לאישיותה, דעותיה ומעשיה.
שנים חלפו, תמר נישאה וזכתה להביא ילדים לעולם. וכמו שכולנו יודעים, החיים הם בית ספר, תמר מוצאת את עצמה מתמודדת עם תשישות, אכזבות, ותסכולים שרק הולכים ומתגברים ומאיימים למוטט אותה טוטאלית. תמר מבוהלת וחרדה: 'מה קורה איתי? אני מאבדת את השפיות!'
ומה באמת קורה? תמר, שהתרגלה לכך שהחברה מכבדת את המילה שלה, ולמציאות שבה כישורי הלמידה שלה הופכים אותה למספר אחד, לא בנתה בתוכה עמוד שדרה אמיתי ופנימי שמשמעו: 'אני שווה בזכות עצמי ולא רק כשאני מצליחה'. תמר לא התרגלה להתמודד מול אכזבות. כשתמר נכשלת כשלון קטן, הוא מתורגם לתסכול ענק – 'איך זה יכול להיות שנכשלתי? אני חייבת להיות מיליון דולר!' ואז מתפתח לופ מסוכן שסופו תהום עמוקה…
אז איך באמת תמר יכולה לעזור לעצמה? אם תמר תכיר את עצמה לעומק, על מעלותיה העצומות, ותתבונן לאתגרים בעיניים, היא תשלים עם העובדה שלילדיה יש אמא מוכשרת, אולי פחות סבלנית, אולי לא בדיוק האם שמסוגלת לשבת איתם על הרצפה ולהתלהב ממגדל של קוביות, אבל היא אם שמספקת בית נקי ומסודר, והיא וודאי תמצא את הערוצים שנכונים לה ומדויקים ליכולותיה במקום להיות מתוסכלת מתחומים שבהם איננה מצטיינת".
ובחזרה לשאלה שלנו, האם הצלחה בלימודים מנבאת הצלחה בחיים?
"אני חושבת שהצלחה בלימודים והצלחה בחיים הם שני מושגים שונים לחלוטין. הצלחה או אי הצלחה בלימודים יכולים לספק רק מידע ונתונים לגבי דפוס האישיות של האדם. האם הדפוס הזה יביא אותו למקומות טובים? תלוי מה הוא יעשה עם עצמו.
כמו שראינו, אם ילד יתרגל לראות את האישיות שלו כמכלול ולא בצבעים של 'שחור לבן' אז גם כישלון לימודי וגם הצלחה לימודית יתקבלו אצלו כנתון בתוך מכלול האישיות ולא כתכונה בסיסית שהופכת אותי ל'מושלם' או 'מפגר'.
באילו תחומים בית הספר כן מכין אותנו לחיים?
"בית ספר הוא לא רק מוסד לשהות בו במשך היום. אלו החיים כהתגלמותם, ובית הספר מזמן לנו מפגש עם החיים האלה, התמודדות עם רגשות כמו קנאה, גאווה, תחרות, ייאוש ועוד. הצורך והחיפוש אחר קבוצת השווים צפים באופן אינטינסיבי בשנים הללו ואז, למעשה, נוצרת התדמית שלנו ביחס לקבוצה. אבל כילדים, אנחנו זקוקים לתיווך נכון שיכוון אותנו לקחת את ההזדמנות הזו למקומות הנכונים של תרגול, צמיחה והתפתחות אישיותית. זה תפקידו של מורה טוב".
