קניות זה שמחה: אמון מול שליטה- להבין את הצורך

הרב אריה אטינגר מומחה לזוגיות והתמכרויות, מסביר את העיקרון של ההתמכרויות מזווית מעניינת: 

"אין שום הבדל בין התמכרות לקניות לבין כל התמכרות רגילה" אומר הרב אטינגר. "הכל יושב על אותו עיקרון.  אך לפני שנסביר מהי בכלל התמכרות הייתי רוצה להביא את הנקודה של אמון מול שליטה- שזהו הבסיס להבנה מהי התמכרות. 

יש את המצב האידאלי של אמון- שבו האדם מרגיש טוב עם עצמו. יש לו אמון בעצמו. ויש את המצב שמוגדר כ'פחד' כלומר- חוסר אמון של האדם בעצמו.

רוב הפעולות שלנו מונעות ממנוע נסתר שלרוב אנו לא מודעים לקיומו ותופתעו לשמוע שהוא הפחד. נשמע יומרני למדי. אבל לאחר שנחקור את הפעולות שלנו לעומק נגלה שהמנוע בכולם זהה. יש לנו פחד מבוס בעבודה, פחד שלא יהיה לנו מספיק כסף, פחד מלהיות פחות מרשימים. שכל זה יושב על רגשות מאד עמוקים בנפש, ערך עצמי הרגשת שווי, וכו' וכו',  הפעולה שאנחנו עושים כדי לחפות על הפחד נקראת בשם 'הפעלת שליטה' שזה בעצם 'הגנה', אנו נוקטים בפעולות שיעזרו לנו להגן על אותו פחד כדי שנרגיש שאנו כביכול שולטים במצב. לדוגמא:  כשיש אזעקה- מגיע ה'פחד' והתגובה המיידית היא לעשות 'הפעלת שליטה' כלומר- לבצע פעולות שישלטו בפחד כמו ללכת למרחב מוגן"

הפעלת שליטה מוגזמת- התמכרות

"במה תלויה רמת האמון ורמת הפחדים? הכל יושב בילדות שלנו. ככל שילד חווה יותר פחדים בילדות- הפחדים האלה יתפתחו וילוו אותו גם בתור אדם בוגר .

 כיצד נוצרים התהליכים הללו? נתבונן בדוגמא: כשתינוק מגיח לאוויר העולם הוא יוצא מהמקום הכי מוגן בשבילו למקום בלתי מוגן. התגובה הראשונה שלו היא בכי ואותו בכי נובע מחוסר אונים טוטאלי. 

השלב הבא הוא כשאמא שלו לוקחת אותו על הידיים  באותו רגע הוא חוזר לתחושת ההגנה . כעת נראה מה קרה פה? אותה הרגשה של חוסר אונים טוטאלית הביאה אותו לבטוח בצורה מושלמת באמא שלו . ובלי זה- הוא אבוד וחסר אונים. 

לאחר זמן כשהתינוק מתחיל להתפתח ללכת לאכול לבד וכדו' הוא מתחיל לנסות לגלות עצמאות . לקחת את הביטחון לעצמו ולייצר מערכת של שליטה עצמית כעת- אם ההורים יתנו לו עצמאות ואמון – הוא ימשיך לגלות עצמאות. וממילא תתפתח אצלו מערכת של  אמון . אך אם ההורים יערערו לו את העצמאות הם ידכאו לו את היכולת להגיע לאמון עצמי וממילא יבנה בתוכו מערכת של פחדים. 

כשאדם עובר במהלך החיים חוויות טראומטיות שונות נוצר אצלו פחד, מתערער לו האמון העצמי ומתפתח אצלו בתת ההכרה פחדים וחרדות מאירועים דומים שיפגשו אותו שוב. כשאדם מגיע לטיפול- הוא מגיע לטיפול מפני שהוא הגיע למצב של חוסר אונים טוטלי והוא חייב עזרה. בחוויה שלו הוא מבקש עוד שליטה מהמטפל אבל כאן תפקיד המטפל לבנות לו מחדש את האמון וממילא מתקטנים אצלו הפחדים. התמכרות היא הפעלת שליטה מוגזמת. כלומר- מידי הרבה מגננות שגורמות להפעיל שליטה ועוד שליטה" עד כדי איבוד שליטה ואז רצון לשלוט על האיבוד שליטה  (שליטה על גבי שליטה על גבי שליטה…)                                              

מכירים טובה להתמכרות

אנשים עסוקים בחיי היום יום שלהם בבניית 'הגנות' לאותם פחדים.   אנשים חושבים שהתמכרות היא משהו שלילי. אך זו טעות" אומר הרב אטינגר. התמכרות היא סוג של מנגנון שעוזר לשרוד.                                       "בואו נדמיין אדם מבוגר שנעזר במקל הליכה. ה'מקל סבא' עוזר לו ללכת. האם ניקח לו את המקל? 

התשובה היא לא! הוא לא יכול ללכת בלי המקל. המקל הזה עוזר לו ללכת. ואדרבה אם ננסה לקחת לו את המקל יתערער המצב עוד יותר,

וזו הגישה שצריכה להיות כלפי ההתמכרות. האדם המכור מרגיש שהוא לא יכול בלי! אותה אישה המכורה לקניות מרגישה שחייה אינם חיים אם ייקחו לה את התענוג הזה. על זה הדרך אדם מעשן-הוא לא יכול בלי הסיגריה" מבהיר הרב אטינגר.

"בחיים הפרטיים האדם חווה קושי. וההתמכרות-  היא הפעלת שליטה שדרכה הוא רוצה לחוות הרפיה בתוך הקושי.  נחזור למשל הסבא- אם תהיה לנו אפשרות לתת לסבא מקל או לרפא לו את הרגליים. במה נבחר? ברור שנרצה לרפא לסבא את הרגלים.

גם בהתמכרויות- לזכור שההתמכרות היא ממש כמו מקל, עוזרת ללכת, לשרוד. אבל-המטרה היא לרפא את הרגלים- להוריד לאדם שמולנו את הצורך  בהתמכרות . מה שחשוב להדגיש הוא שהאדם שמולנו ירצה לעזור לעצמו.  אם האדם לא רוצה לעזור לעצמו- אין טעם לגשת לטיפול. חד משמעית.

אם האדם נמצא ב'הפעלת שליטה' וכל הזמן הוא מפעיל הגנות לפחדים שלו- הוא לא ירצה לגשת לטיפול. רק לאחר שאדם הפעיל את כל ההגנות שלו- והוא רואה שהמצב רק מחריף עד כי איבוד שליטה- הוא ייגש לטיפול כשהוא במצב של חוסר אונים ורק אז יוכל המטפל לשוב ולבנות בו את ה'אמון' .                                                                                                          

ככל שבן אדם מכיר טובה להתמכרות- מבין שההתמכרות היא 'מקל סבא' ממילא הוא מפסיק להילחם בזה ואז ההתמכרות פוחתת. חלק מהסיבה שבן אדם מפעיל הגנה ועוד הגנה – זה כי הוא עושה 'הגנה' מסויימת אבל מרגיש איתה לא טוב. אם ניקח את הדוגמא של קניות- אישה הולכת לקניות ומרגישה רע לאחר מכן, למה אני כזאת ולמה אני מכורה– כעת יתגבר אצלה הצורך והיא תירצה לשוב ולעשות עוד קניות כדי לחוש שוב הרפייה מול ההרגשה הרעה,

מה שמפריע למכור היא ההרגשה ה'נזקקת' כביכול למושא ההתמכרות . וככל שההרגשה הנזקקת גדלה- כך יש צורך יותר גדול להתמכרות. 

הרעיון הוא לא להילחם בה, ויותר מכך – להכיר לה טובה. בן זוג שיבין את הנקודה הזו- יבין שזו הברכה. 

המקום של הסביבה 

כיצד בן הזוג, המשפחה הקרובה של המכור צריכים לעמוד מול ההתמכרות?

כאן יש שתי הבנות:

דבר ראשון, להבין מה החלק שלנו בסיפור: "התפקיד שלנו הוא עבודה עצמית- בהתייחסות לפחדים שלנו. כאשר נדע לעבוד מול עצמנו- נראה מה מפריע לנו בהתמכרות של השני – נראה שההתמכרות של אחרים פחות מפריעה. ועכשיו תבוא השאלה: אז כולנו צריכים טיפול? 

התשובה היא שברמה העקרונית כל אדם שהולך לטיפול- ירוויח בעצמו תהליכים מדהימים.  אבל בשורה התחתונה מי שבאמת ילך למטפל- זה מי שמרגיש חסר אונים וזקוק לעזרה. 

דרך הטיפול היא לבנות למטופל מערכת של אמון מחדש, לגעת בפחדים עד השורש , להכיל ולקבל את הכאב שעבר, לבחון את מנגנוני ההגנה ואת ההשלכות שלהם ולתת מקום ולגיטימיות לפחד- יש בכך אלמנט מיוחד של הכלה למטופל, הוא לא מרגיש 'אשם', 'בעייתי וחסר סיכויי. הוא מבין שיש כאן טכניקה של שרידה לפחד גדול . כך לאט לאט עם שאלות נכונות ותהליך עדין ומדוייק – יתקטן הצורך בהפעלת השליטה המוגזמת-

שהיא ההתמכרות ובמקומה תתפתח מערכת של אמון ושלווה- מה שיקטין את ההתמכרות או יעלים אותה לגמרי. 

הכתבה פורסמה במגזין אם הדרך, לקריאת הכתבה המלאה כ – pdf