שם: הרב אריה אטינגר יועץ זוגי ומייסד ביה"ס להכשרת מאמנים זוגיים.
*איזו אבא אתה?*
אופטימי, חם, כיפי, לארג, נותן אמון וגם… מאד מאד עסוק.
*איזו אבא היית רוצה להיות?*
אבא שמצליח לעצור את המרוץ, ובמקום לתת פינוק פיזי משקיע יותר זמני איכות.
בעניין הזה אני חייב לספר שזכיתי להיות עם אחד הבנים שלי בפעילות המבורכת והמדהימה של הרב חיים כץ. ביום ההוא הגשמתי את שאיפתי להגיע לחיבור רגשי שלא היה לי עם הילד בשום הזדמנות אחרת, אני מחכה להזדמנות לעשות זאת עם ילדים נוספים…
*אילו דברים אתה רואה היום אחרת ממה שראית בעבר?*
לפני מספר שנים עברתי טיפול רגשי וגם הוכשרתי להיות מטפל בעצמי. לאחר התהליך שעשיתי אני מבין את המשמעות האינסופית של חוויות ילדות לא מעובדות שיכולות להשפיע על העתיד למשך שנים.
איני מתכוון לומר שהילדות שהייתה לנו או הילדות שאנחנו מעניקים לילדינו, חייבת להיות חיובית ואופטימית בכל פרט. לא, בחיים יש המון מצבי דחק קשים ומורכבים, אבל בעיניי מה שחשוב הוא לדבר ולעבד את הרגשות ולא להדחיק את הקשיים ולרוץ קדימה.
*לו יכולת לחזור לתחילת ההורות שלך, מה היית משנה?*
בדיוק את העניין שעליו דיברתי בשאלה הקודמת. ילדיי עברו מסכת מורכבת של נישואיי השניים, אם הייתי יותר מודע אז הייתי יותר מדבר איתם על מה שעובר עליהם.
מעבר לכך, בעבר חשבתי שלעזור לילד זה אומר לפתור לו את הבעיות. הייתי מתוסכל ומיואש כיוון שלא היתה בי יכולת לשנות את מציאות החיים, היום אני מבין שפתרון הבעיות אינו בידיים שלי, התפקיד שלי הוא לדבר עם הילד, ולתת לו את החוויה שאבא כאן בשבילו בנעימות, אמפתיה וכמה שפחות שיפוטיות וביקורת (בלי לסתור את המקום של גבולות יציבים).
אתן דוגמה ממש טרייה: אחד הילדים שלי ביקש ללכת עם חבר לבילוי שלא היה מקובל עלי,
אמרתי לא נחרץ ומבחינתי תם העניין, אבל מתברר שאצל הילד הכל רק התחיל. הוא ניסה לשכנע אותי בכל דרך אפשרית בכך שהוא חייב את היציאה הזו וממש שיגע אותי. הרגשתי חוסר אונים, ראיתי את המצוקה בעיניים של הילד אבל היה לי ברור שזה לא,
במשך זמן מה כל אחד מאיתנו משך לכיוון שלו ובשום אופן לא הגענו לעמק השווה. הבנתי שיש כאן עניין רגשי שהוא הרבה מעבר לבקשה הטכנית של הילד. יש כאן צורך עמוק שהילד זקוק לו כמו חמצן, אז עצרתי את הוויכוח, חיבקתי את הילד, הסתכלתי לו בעיניים ודיברתי מהלב, כמו חבר, הסברתי את עמדתי והוספתי שאני ממש דואג לראות כמה קשה לו וכמה הוא פוחד להשיב לחבר בשלילה, דיברתי באמת מכל הלב. המילים שלי לא באו בשביל להפעיל את הילד לשמוע בקולי (היה לי מאד ברור שהוא לא יעשה את הדבר נגד רשותי) אלא מתוך דאגה כנה לשלומו של הילד, ואכן משהו התרכך בו והוא הסביר לי שהוא ממש פוחד שהחבר יכעס עליו. מכאן החלה השיחה האמתית.
כל מה שהיה לפני כן היה שיח חרשים, כביכול הנושא היה היציאה, אבל בעומק הנושא האמתי היה התלות, הפחד או תחושת האיום שבני הרגיש מול אותו חבר.
*מה ילדים לא מבינים לגבי הורים?*
מה שרואים מכאן לא רואים משם. לילדים יש המון טענות על ההורים שלו אבל אין סיכוי שהם יצליחו להיכנס לנעלים של ההורים שלהם ויבינו עם מה אבא ואמא מתמודדים.
בעבר הטענות של הילדים ממש ניהלו אותי. הרביתי לרצות אותם כדי להרגיש יותר טוב עם עצמי, והם לא הרוויחו מזה אלא קיבלו אבא חלש. כיום אני פחות מנוהל על ידי אחרים וממש רואה בחוש שהילדים רואים בי דמות חזקה ומקבלים יותר את הסמכויות שלי.
*מה הורים לא מבינים לגבי ילדים?*
לפעמים הורים רואים ילד עם מצב רוח מסוים וישר תולים את מצב הרוח בעצמם. כתוצאה מכך הם נעשים מאד תגובתיים ופועלים על מנת להרגיע את תחושות האשמה שלהם ולא כדי לטפל במצוקה של הילד. אני חושב שילד רוצה לראות את אבא ואמא חזקים ולא מנוהלים. גם כשהוא מאד מנסה לנהל אותם הוא פועל פעמים רבות מתוך כוונה לבדוק אותם בצורה חזקה יותר כמה הם יציבים וכמה הוא יכול באמת לסמוך עליהם שהם לא נבהלים ממנו. ככל שההורים חזקים יותר הילד מרגיש מוגן יותר.
דבר נוסף שהורים לא מבינים הוא את השדר שילד מקבל מהם, השדר שנמצא הרבה מעבר למילים ומעשים. בכל בית יש שדר לא מילולי שעובר בין ההורים לילדים ומספר לכל ילד מה ההורים חושבים עליו, האם הם חושבים שהוא נעים/ נודניק/ בוגר/ תינוקי/ חכם/טיפש או דברים אחרים.
יש לי סיפור מעניין שימחיש את הרעיון הזה. בנערותי גרתי בירושלים ולמדתי בישיבה בבני ברק. באחת הנסיעות אבא שלי נתן לי מעטפה עם 10,000 $ וביקש ממני להעביר אותם לכתובת מסוימת. אבא התכוון להיעזר בי כשליח, אבל אני ראיתי באקט הזה שדר של אמון מאד עמוק. אבא סומך עלי! אבא מאמין בי! הוא מוכן להניח בידיים שלי אפילו סכומים כאלו!
אני יכול לומר בפירוש שהרושם שנחרט בי ממש השפיע עלי, והיום אני ממש סומך על עצמי בענייני כספים.
*מה העתקת מבית הוריך לביתך שלך?*
את הלב הרחב של אבא זצ"ל. אבא היה אדם מאד לארג, לא היו אצלו חשבונות מה שנתן לי תחושה של רווחות וחופש. אמא שתחיה עמוש הייתה מאד חמה ומסורה אלינו ואני בהחלט משתדל היום להחזיק גם בזה וגם בזה.
*מה היית רוצה שילדיך הנשואים יעתיקו ממך לביתם?*
1. את היכולת לשלב בחינוך ילדיהם בין אחריות ואכפתיות לבין חופש ומרחב שמאפשר לילד להתבגר.
2. את הידיעה שהורות היא אתגר שמפגיש אותך עם המקומות הלא מעובדים בתוכך. אני מקווה שילדיי יקחו את האתגרים הללו להתבוננות אישית ולא ישליכו תסכולים על הילדים שלהם.
*מה ההישג הכי גדול שלך בהורות?*
שאני מצליח לתת בילדיי אמון. ההערכה שאני משדר להם כמעט ללא שיפוטיות, מייצרים אצלם חוויה של ביטחון עצמי, ערך, ועצמאות בריאה.
*האם אתה חושב שמאז התחלת לעבוד עם בני זוג משהו בחינוך שלך בבית השתנה?*
מהו?
במסגרת העבודה שלי עם בני זוג ובבית הספר להכשרה מאמנים זוגיים אני נפגש המון במצוקות מול ילדים בעקבות אתגרים בזוגיות. נכון שזו עבודת חיים שלא נגמרת אבל זכיתי להבין שמתחים או זלזול בין ההורים יוצרים המון קשיים אצל הילדים, ופעמים רבות העבודה מול קושי של ילד נמצאת אצל ההורים.
זה קורה בלי סוף וזה אנושי ולגיטימי, אבל עם מודעות ואומץ להתבונן לעצמנו בעיניים אנחנו יכולים לדייק את עצמנו ולהבין את המוקד. זה חשוב. וכמו שאמרתי זה לא נגמר, לחיות בכנות ולוותר על המניפולציות, זאת עבודת חיים.
*מה אומר המצפון שלך?*
שאני לא מספיק מקדיש זמן לילדיי, הייתי רוצה יותר וזה בהחלט אחד הדברים שממש צובטים לי בלב.
*מה הכי קשה לך?*
כשילד כועס ורואה רק את הצד שלו, ולחילופין כשהילד מעצבן אותי ואין לי סבלנות להקשיב לו בנחת ולהבין על מה הכעס שלו יושב.
*מה הכי מהנה אותך?*
לממש את עצמי.
*מה מפחיד אותך?*
אני לא טיפוס של מסגרת, יש לי אופי של יזם שיוצא מהריבוע והכללים וטוב לי עם זה, מצד שני, אני פוחד שהילדים שלי יהיו כמוני. אני רוצה שתהיה להם משמעת עצמית וגבולות ברורים באיזון.
מה שמעניין הוא שהפחד הזה מוציא ממני תגובות שונות לכל אופי. הילדים הצייתנים מדאיגים אותי בכוון של אני מקווה שהם קשובים לעצמם ובעלי עמוד שדרה ולא עסוקים בריצוי, והמשוחררים מדאיגים בכוון של שידעו את הגבול הבריא. בקיצור, זו עבודת חיים שלי עם עצמי ללא קשר אליהם, כנראה שאני צריך לקלף עוד שכבות בקבלה העצמית שלי…
*מה תמיד ימצאו אצלך בתיק?*
האמת שפשוט כלום, לאחרונה אני יוצא אפילו ללא פלאפון. עושה לי טוב להשתחרר ולהקשיב ללב שלי בלי רעשי רקע. פשוט תענוג, ממליץ בחום!
*על החתום:*
אבא – משענת לילד. חוזק וגבולות בשילוב חום ואהבה.
בעל – זה שיודע לתמוך ולאהוב.
חם – הוא ואני אוהבים דבר משותף שיקר לכל אחד מאיתנו יותר מכל.
אח-גיס – מתנה שצריכה טיפוח.
חבר – מי שצריך לקנות. וזה לא קל…
עובד – ידיעת הפורפורציה הנכונה.
בן-אדם – יציר כפיו של בורא עולם
