תקציר: גילי מספרת לאימה שחברתה יעלי פוגעת בה, היא אומרת לחברות שמשפחתה "לא נורמלית" אמא אינה אימה האמיתית, גילי משתדלת להימנע ממשחק עם חברות בשעת ובשעת ההפסקה היא קוראת ספר.
ביום למחרת אמא ממהרת לבית הספר ובפגישה עם הצוות החינוכי מתגבשת החלטה כי הדבר הנכון הוא שאמא תיצור קשר עם אימה של יעל ותנסה בנעימות לעדכן אותה בפרטי האירוע ותבקש את עזרתה בכך שתשוחח עם ביתה ותפתור את העניין.
האם מיישמת את העצה ומתקשרת לאמה של יעל אך בצד השני אין תגובה.
***
יום נוסף חולף בניסיונות חיוג חוזרים ועדיין אין מענה. החלטתי להמתין לשובה של גילי מביה"ס כדי לבדוק בדף הקשר הכיתתי שלה את מספר הטלפון הנייח בביתה של יעל.
שעת צהרים, גילי חוזרת הביתה ומשתפת אותי במאורעות היום, כבדרך אגב היא מעדכנת שליעל נולדה אחות קטנה. "איזה כיף לה!" היא מפטפטת בעליזות, "גם אני רוצה עוד אחות, כבר הרבה שנים שאין לנו תינוקת קטנה"
אבל אני כבר לא איתה, במוחי מתחברת החולייה החסרה בסיפור. אמא של יעל יולדת טרייה, ומטעמים מובנים אינה זמינה לענות למספרי טלפון לא מזוהים.
הרגשתי שאיבדתי שליטה על הסיפור, כאילו נשמטו לי המושכות מהידיים ואין מי שישתף פעולה עם המהלך המושלם שתכננתי, הרי לא יעלה על הדעת שבשבועות הקרובים אגייס את היולדת לטפל בבעיות החברתיות של ביתי.
התסכול גבר, הרגשתי ממש חסרת אונים. ניסיתי להרגיע את עצמי במחשבות על אהבת השם והשגחה פרטית. לקחתי לעצמי כמה דקות של מנוחה וכוס תה כדי ליישב את דעתי ולחשב מסלול מחדש.
לאט לאט הנשימה חזרה להיות סדירה וכך גם המחשבות. הבנתי שלא לחינם הקב"ה סידר לי כזו השתלשלות מתוזמנת. כנראה שיש כאן מסר מיוחד עבורי.
בעצם- אמרתי לעצמי, את מנסה לחזק את גילי "בסיבוב". במקום לדבר איתה באופן ישיר על מציאות החיים החריגה שהופכת אותה רגישה יותר לפגיעות חברתיות- את מנסה לרפד ולעשות שינויים קוסמטיים לכל הסובבים. הרי זו לא הפעם הראשונה, וסביר להניח שגם לא האחרונה, שגילי חשופה לאמירות כאלו ואחרות. האם תמיד תיהיי לצידה ותסלקי את כל הגורמים המפריעים??
משהו מתיישב לי, הרגשתי שאני זוכה להיכנס למסלול מדויק ואמיתי יותר. גילי כבר ילדה בוגרת ואני חושבת ששיח מכיל ומחזק יכול בהחלט להועיל יותר.
בתחושת בטחון קראתי לה ותכננו יחד יציאה לילית נוספת כדי "לדבר על דברים חשובים"
***
תשע בערב, ושוב המוכרת מדוכן הגלידות מקבלת אותנו בחיוך גדול ומזמין מידי, ושוב אנחנו מתפשרות על וניל-אוראו. גם הספסל החמים שלנו מאכלס אותנו בנעימות. ישבנו שם, אם ובת ודיברנו על החיים. על המשפחה ה"לא נורמלית" שלנו, על זה שזה בכלל לא פיר לקרא למשפחה שלנו 'לא נורמלית' אלא משפחה מדהימה ומיוחדת במינה. משפחה של ילדים גיבורים ומקסימים שמכבדים אחד את השני למרות שהם לא באמת אחים. דיברנו גם על זה שאנחנו מקסימים גם כשאין לנו סבלנות, וגם כשאנחנו מתעצבנים.
דיברנו על השכנים והחברות והדודים והדודות שיש להם משפחה רגילה וגם להם- כמו לנו, לפעמים כיף ולפעמים פחות, גם בבית שלהם יש זמנים שכולם חברים ואוהבים ויש זמנים של מריבות…
"אז איזה זכות יש ליעלי להסתלבט[W1] עלי??" שאלה גילי במתיקות כובשת. נתתי לה נשיקה הגונה, היא הייתה כל כך אמיתית. הרגשתי שכל תשובה תהיה מיותרת.
כך המשכנו לפטפט בנחת, צוחקות על מסלול חיים משונה ומרתק שיעלי בכלל לא מכירה.
"אמא, אבל אני אגיד לך את האמת שאני ממש מוותרת על החיים המרתקים האלו!" המשיכה לאתגר במבט שובב- שהוציא ממני נשיקה נוספת וחיבוק ענק. אין כמו גילי שלי!
שבוע חלף, מנוחת היולדת לא הופרה. ומשום מה מצמוצי העיניים נעלמו כלא היו והסומק הוורדרד חזר ללחייה המנוקדות של בת העשר.
—
הרב אריה אטינגר- מייסד בית הספר להכשרת יועצים משפחתיים.
" הרגשתי שאיבדתי שליטה על הסיפור, כאילו נשמטו לי המושכות מהידיים ואין מי שישתף פעולה עם המהלך המושלם שתכננתי"
בחיים, קורה לא מעט שאנחנו מוצאים את עצמנו חסרי אונים ואז אנחנו מנסים לנקוט בפעולות שונות שיחזירו לנו את תחושת הבטחון והשלווה.
דרך העולם היא להשיג בטחון ע"י הפעלת שליטה, כלומר- לעשות מעשים ופעולות שישנו את המציאות כדי שתחזור להיות בטוחה ומוגנת עבורנו. לדוגמה- בסיפור הנ"ל, גילי נפגעה מחברתה יעל – אז אמא מנסה לגרום לכך שיעל תפסיק לפגוע וכך גילי תחזור להיות בטוחה ומוגנת.
ההגנה הזו נראית פנטסטית, אבל האמת היא שתוקף היעילות שלה מתפוגג מאד מהר- עד הפגיעה הבאה.
בעוד תקופה קצרה גילי תשמע מילים כאלו ואחרות ממקורות נוספים ואז מה אמא תעשה?
בעצם, הסיטואציה החריגה הזו אילצה את האמא לעשות עבודה אמיתית. היא זכתה במתנה מיוחדת של התבוננות פנימית. אין ספק שהשיח הנפלא הזה תרם ליציבות הנפשית של גילי יותר מכל הגנה אחרת.
לקריאת / הורדת הכתבה לחץ כאן https://etingeryeutz.co.il/wp-content/uploads/2023/02/image.png
