תהליך זוגי: איך משפיע העיסוק המשותף על החיים הפרטיים?

אצל בני הזוג הרב אריה וחיה אטינגר, קיים גם כן שיתוף פעולה פורה. "עד לפני כחצי שנה", מספר הרב אטינגר "עסקתי בתהליך זוגי ובמקביל גם בתהליך קבוצתי לגברים, בכל קבוצה עברו יחד כ- 15 גברים מסע משותף של שינויים מדהימים ומרגשים בעולם הנפש. 

"אלא שבשטח קרה דבר מאד מעניין, קיבלנו פניות רבות מנשים מתוסכלות שבעליהן משתתפים בקבוצות, מתקדמים ומתפתחים  ואילו הן, הנשים, נותרות מאחור. כך נוצר ביקוש גדול לקבוצות לנשים, וכשפנינו לשאול דעת תורה אם גבר יכול מלכתחילה להעביר סדנאות לנשים, השיב לנו הרב שזה אפשרי אם אעשה זאת יחד עם אשתי, וכן הדריך אותנו כיצד לנהוג בסוגיות מורכבות ועדינות. בשלב זה פנתה חיה ללמוד את הקורסים המתאימים ולאחר מכן החלה העבודה המשותפת שלנו, בה שנינו עובדים בשיתוף פעולה".

ויש לכם גישה זהה? 

"אנחנו באים לגמרי עם אותה גישה", מבהיר הרב אטינגר, "וזה לא מפליא בכלל, כי חיה שותפה שלי לדרך כבר הרבה מאוד זמן, ובין היתר היא נחשפת גם לתהליכים המקצועיים שמלווים אותי. כידוע, כל מטפל טוב חייב לעבור גם בעצמו טיפול קבוע אצל איש מקצוע, ומכיוון שאני מטפל זוגי, אז אני מלווה לאורך כל הדרך על ידי מטפל זוגי. הטיפול הטוב ביותר הוא כשמגיעים כזוג, לכן כבר תקופה ארוכה שחיה מלווה אותי מידי שבוע לשעתיים של טיפול. זו הסיבה שהיא מונחת בעבודה ועושה אותה כמו שצריך, לכן גם הגישה שלנו כל כך דומה".

ובכל זאת מה ההבדלים ביניכם? מה הנשים מקבלות אצל כל אחד מכם?

חיה: "כשקבוצה עוברת מסע משותף, יש שני חלקים: בעלי מטפל בחלק האחד, תהליכי העומק של כל אחת בעולם הרגשות שלה, ואני מעורבת בחלק האחר: הדינאמיקה הקבוצתית ויחסי הגומלין בין חברות הקבוצה שדרכם ניתן לזהות ולהבין מה משתבש במגעים שלנו עם הזולת, וכך להצליח להתקדם הלאה.

"כך למשל הייתה בסדנה מישהי שדיברה על כך שיש לה ילד שמציק מאוד לאחיו, ולכן קשה לה להכיל אותו. כשהיא אמרה את הדברים האלו, קמה מישהי אחרת ויצאה מהחדר. היא חזרה אחרי זמן רב עם עיניים אדומות. שמתי לב לכך ושאלתי אותה בעדינות אם היא רוצה לשתף אותנו במה שעבר עליה. לא היה לה קל להיפתח, אבל בסופו של דבר היא סיפרה שהיא בת בכורה להרבה אחים קטנים, וכבר מאז היותה קטנה הרגישה שהוריה לא אוהבים אותה כי היא מציקה לאחים… היא הוסיפה וסיפרה להיכן זה הוביל אותה במשך השנים, וההיפתחות הזו הייתה מדהימה וגם סייעה לכל חברות הקבוצה לחוות יחד את התהליך. גם האישה שהעלתה בתחילה את נושא הילד שקשה לה להכיל אותו, הצליחה בזכות זה להבין הרבה יותר טוב מה שעובר על הבן שלה. 

"אצלי לעומת זאת", משלים אותה בעלה, הרב אטינגר, "אנחנו עושים תהליכי עומק. ייתכן שבסדנה שנמשכת שעה וחצי נדבר כל הזמן על מקרה אחד בלבד, נחפור בו לעומק וננסה להבין היכן הוא פגש את אותו אדם עוד מאז שהיה ילד ומה הוביל לסיטואציה".

וקורה לפעמים שצצים ביניכם חילוקי דעות?

"בוודאי שקורה", משיב הרב אטינגר, "אבל הגישה העיקרית שלנו היא בכל מקרה לא לייעץ למטופלים על סמך הניסיון או הדעות שלנו, אלא להוביל אותם להיות אלו שיציעו את הפתרון מתוך העולם שלהם, כמו שכתוב 'מים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונות ידלנה'. לכן הדעות האישיות שלנו פחות רלוונטיות כאן, וגם לא משנה אם הן שונות זו מזו. כמובן שבנוסף ישנם גם חילוקי דעות טכניים, בכל הנוגע לקביעת תורים בקליניקה או להתנהלות היומיומית. אלו דברים טבעיים שאי אפשר להימלט מהם".

זה מגיע לפעמים גם לנושאים מהותיים?

הם מהרהרים לרגע. "בהחלט כן", עונים לבסוף, "וכשחילוקי דעות מקצועיים מתווספים גם לחילוקי דעות הקיימים תמיד בקרב בני זוג, זה בהחלט מאתגר". 

"הנס הגדול שלנו שאנחנו מאוד מודעים לכך, וזוהי הסיבה שאנו מסוגלים לעבוד בעבודה משותפת ואפילו ליהנות מכך ולמנף את הקונפליקטים לחלון הזדמנויות לתהליך", מעיר הרב אטינגר. 

אתם חושבים שבסופו של דבר העבודה המשותפת שלכם הוא לטובת המטופלים? אולי זה רק מלחיץ אותם יותר?

חיה: "תהליך קבוצתי עם שני מטפלים זאת צורת טיפול מקובלת מאד ויעילה, כיוון ששני מטפלים שעובדים יחד עם אותה קבוצה הם משלימים ותומכים זה בזה. כך, בסופו של דבר, העבודה המשותפת עוזרת לכולנו להעביר את התובנות לחיי המעשה. מה גם שיש נושאים מסוימים שהנשים מסוגלות לפתוח רק מולי, כאישה, ונושאים אחרים שחשוב להן להציב דווקא לפני איש מקצוע עם ניסיון – שזהו בעלי. השילוב הזה בין הדברים תורם המון".

הרב אטינגר מוסיף: "מכיוון שמדובר בסדנה, אין שום לחץ ובכלל האווירה יותר נעימה. מעבר ליתרון המקצועי שיש בתהליך המועבר על ידינו, יש גם את הגיוון בכך שלא שומעים כל הזמן את אותו מנחה…"

ואי אפשר שלא לשאול – מה קורה אצלכם בבית? האם לא קורה שאתם מרגישים שהעבודה והטיפולים משתלטים גם על החיים האישיים והמשפחה?

"זה קורה לא פעם", משיב הרב אטינגר בכנות, "אנחנו מאוד מודעים לתהליכים שאנו עושים מול הילדים שלנו וכל פעולה מחושבת. לא פעם אני מזכיר לאשתי ש'בדיוק על כך דיברנו בסדנה', וזה מחייב אותנו. אבל מצד שני אנו גם משתדלים לייצר גבולות כדי לא להפוך את הבית למעבדת מחקר, כי ברור שחייבים לעשות את ההפרדה".

"אנחנו ממש משתדלים שהילדים שלנו לא יחושו שהם בטיפול", מעירה חיה, "אבל אי אפשר להתעלם מכך שהחוויות בבית מחברות אותי מיד לקבוצה שלי. זה לא שאני באה מלמעלה ומנסה להכתיב להן מה לעשות, אלא ממש אחת מהן. לפעמים אני מרגישה שבזכותן גם הזוגיות שלי משתפרת והיחס לילדיי משתדרג פלאים. זהו לגמרי הרווח האישי שלי מכל התהליך, והוא גדול מאוד".

הכתבה התפרסמה במגזין "בתוך המשפחה" לקריאה והורדה בפומט pdf