הרב אריה אטינגר הוא יועץ זוגי ומייסד בית הספר להכשרת יועצים זוגיים, מגיש התוכנית על זוגיות 'בית נאמן' בקול חי.
הוא מסביר איך הקשבה תורמת לעיבוד רגשות בנפש האדם. "כשהאדם מדבר הוא רוצה להרגיש שאנחנו איתו. אחת הדרכים לתת את ההרגשה הזו, היא שיקוף. לחזור אחרי דברי האדם השני, ולומר אותם בקול. לשיקוף יש כמה מטרות. אחד מהם הוא שהשני יחווה הקשבה עוצמתית. שהוא יחווה שבאמת הקשיבו לו לעומק. בתור ילד כשהייתי מדבר למבוגרים, הייתי מפנה את הסנטר שלהם אליי, כדי שיקשיבו לי לגמרי…
נניח שחוויתי חוויה קשה. למה בעצם אני רוצה לספר את זה למישהו? למה אני לא יכול להשאיר את זה אצלי בבטן? כדי שהרגשות יעברו עיבוד. כשאני משתף אדם אחר והוא מכיל אותי, הרגשות שחוויתי עקב האירוע הקשה – מעובדים. זה פועל בין בני זוג, בין חברים. וכמובן בין הורים לילדים, העיבוד עוזר להרגיע את הרגש. ככל שההקשבה הייתה איכותית יותר, ונוצרה תחושה של הכלה, הרגשות מעובדים יותר.
כשהייתי בן חמש נסעתי בטנדר מהחיידר לבית. לפתע ראיתי את אבא שלי מהחלון. ביקשתי מהנהג שיעצור ויוריד אותי לאבא שלי. הוא לא הסכים. ואז פניתי גם למלמד שמיד צעק עליי שאשב במקום. עברתי חוויה לא נעימה בעצם לא מקשיבים לי, באירוע הזה ובארועים נוספים דומים נפגע לי האמון שאנשים אכן יכולים להיות קשובים אליי ולראות אותי. בהמשך התחלתי לשמור בבטן כל מיני דברים, כי חשבתי שאם אשתף לא יקשיבו אליי, ולא יראו אותי.
חוץ מהחוויה הקשה שבה חוויתי חוסר הקשבה, גם בהמשך לא הייתה לי חוויה של עיבוד רגשות לאחר המעשה. שיתפתי אנשים בחוויה הזו, אבל הם לא היו קשובים אליי, אלא ניסו להרגיע אותי שהנהג בטח לא התכוון, וגם המלמד לא רצה לפגוע. עד היום אני זוכר את החוויה, כי לא עיבדתי אותה היטב. יכולות להתרחש חוויות לא קלות בחיים. אבל אם עיבדנו את הרגשות שנוצרו – לא נזכור את החוויות הלא נעימות הללו בהמשך החיים".
הרב אריה אטינגר מביא סיבה יסודית ועמוקה לחוסר הקשבה בין בני אדם. "בחיים אנחנו מגנים על עצמנו מלהרגיש רגשות לא נעימים. אנו עושים כל מיני מעשים שמטרתם – הגנה. לדוגמא: אם יש גשם – ניקח מטרייה. המטרייה היא לא הנושא. אלא כיוון שלא נעים לנו להיות רטובים, אנו פותחים מטרייה. המטרייה מגינה עלינו מההרגשה הלא נעימה.
מטרייה וגשם זו דוגמא פשוטה. במערכות יחסים שמערבות יותר מאדם אחד סביר שיהיו 'הגנות מתנגשות'. למשל: גבר מגיע הביתה ומעוצבן שהמטבח מבולגן. אשתו לעומתו, מכינה ואופה חלות עם ילדיה ובשבילה זה האושר הגדול ביותר. היא מאושרת להעניק להם חווית יצירה. יצירתיות היא ערך חשוב עבורה. אבל כל המטבח מתהפך במהלך ההכנה, והגבר עצבני ומתוסכל כי עבורו חשוב הסדר.
ונמשיך באותה דוגמא: לא סתם שסדר חשוב עבורו, בילדותו הוא גדל בבית מבולגן, והעוגן ששמר עליו על שפיות היה פינת הפרטיות והסדר של החפצים שלו. אשתו הגיעה מרקע אחר. היא חשה בתור ילדה שלא נותנים לה להתבטא וליצור, וההגנה שלה היא יצירה ועשייה. כך היא מגנה על ההרגשה של חוסר ביטוי עצמי.
כל אחד מצא מעשים שמספקים לו הגנה, אבל מה שמגן עליו מערער אותה, ומה שמגן עליה, מערער אותו… קוראים לזה התנגשות. ככל שאנחנו יותר ויותר עסוקים בהגנה על עצמנו, כך יפחת הסיכוי שנהיה קשובים לאדם האחר שמולנו. אדם שנלחם על חייו שלו, לא ישמוט את מה שמגן עליו.
ההתנגשויות האלו בסופו של דבר, מאלצות בנייה עצמית. הן מאלצות כל אחד לפגוש את עצמו. לפגוש את הרגש הפנימי והמודחק לפעמים. ומתוך זה, להבין מה קורה לנו בפנים. זו עבודת חיים לשינוי ולצמיחה. וכשמשהו בתוכנו יירגע, נוכל להקשיב יותר ויותר לאדם אחר.
הקשבה אמתית ומדויקת לא באה ממקום של ריצוי ופחד 'אני מוכרח להקשיב כי אם לא, השני לא יהיה מרוצה ממני והוא עלול לדחות אותי' וגם לא ממקום של שליטה 'אם אקשיב אוכל לשלוט במצב ואדע מה לעשות'. אלו הגנות במסווה של הקשבה.
בתהליך הפתרון להגדיל את ההקשבה זה עובד הפוך על הפוך: ככל שאני אקבל את עצמי בזה שאני לא מסוגל להקשיב, וככל שאקבל את עצמי שאני זקוק להגן על עצמי – כך אצטרך פחות ופחות להגן על עצמי, וכפועל יוצא אהיה רגוע ופנוי, ואוכל יותר להקשיב לשני".
