על במה זו הננו מתכבדים לארח את הרב אריה אטינגר- מתמחה בזוגיות והתמכרויות, מנווט קבוצות בגישה של פסיכותרפיה דינמית ומרצה מבוקש ברחבי הארץ לראיון וסיור מופלא בנבכי הנפש, הממרק את הלב ,ונותן כח להמשך חיים מאושרים מתוך בריאות הגוף והנפש.
הרב יושב כשמאחוריו ניצב רול-אפ ממנו משתקפת תמונה ענוגה של מים שלווים ולצידם שביל, או גשר איתן ואינסופי מעץ… והכי חשוב, המוטו: "מים עמוקים, עצה בלב איש ואיש תבונות ידלנה"(משלי)
מה פירוש משפט המפתח המופיע בתמונה?
"מים עמוקים"- הנפש שלנו עמוקה מיני ים חווה סערות רבות וכל פעולה הכי פשוטה שלנו, כמו הצצה חטופה בשעון, מגיעה מעומק הנפש. מסביר הרב אטינגר.
"עצה בלב איש"-לעיתים כשתוכפות הסערות. מחפשת הנפש תשובות, העצה נמצאת בלב של כל איש, בלב של כל אדם ואדם. אך כיוון שהאדם כמעט וטובע בים הוא נזקק ליד מושטת,ואז מגיע המקום של: "ואיש תבונות ידלנה"- כאן מגיע איש חכם: רב מטפל יועץ…ודולה ומגלה את העצה שנמצאת באדם עצמו, בלי לחדש דבר, הוא עוזר למטופל להוציא בתבונה וסייעתא דשמיא רבה את העצה מהכח אל הפועל.
מתי אדם מגיע להחלטה האמיצה לפיה הוא אכן זקוק לעזרה?
כל אדם ניחן באינסוף מנגנוני הגנה המיועדים ממש כשמם לתת תחושת הגנה וביטחון. כל סיטואציה שלנו בחיים מנוהלת עפ"י מנגנוני ההגנה השונים כגון: עשיה, הכחשה הדחקה וכו'.
המנגנונים שלנו פועלים ללא ליאות יומם וליל, וכל עוד אדם מרגיש שהוא בשליטה על המצב, יש עוד מה לעשות, הוא ממשיך בסדר יומו ולא ניגש לקבל עזרה. גם במצבים מאוד מאוד מאתגרים וקשים לדוגמא: מערכת יחסים מורכבת מול בן הזוג ,ילד או המשפחה המורחבת, חרדות ממים, מעליות וכד'. לעיתים מגיע שלב שבו האדם נמצא בחוסר אונים מוחלט. זהו אין יותר מנגנונים להשתמש בהם חייבים איש תבונות, חייבים גלגל הצלה מלמעלה כדי לצאת מהמצב הסבוך.
רק אז אדם מרשה לעצמו את הפריבילגיה המדהימה והנדרשת של טיפול ואפילו במחיר גבוה.
מה היא השיטה שלך?
השיטה בעיקרה – מפרט הרב אטינגר, מתבססת על גישה פסיכותרפיה דינאמית. שיחה כנה על הפחדים ללא התמקדות בסימפטום- כמו פחד ממים. אלא בכלל הפחדים וההגנות הקיימים בכל אדם. הלב שלנו הוא כמו ים, הרב אטינגר בתיאור חי וממחיש, ים סוער, והוא המשל לפחדים שלנו אם נוריד ונגע ולו בפחד אחד-ואפילו פחד שולי מהים ,הים המוצף והגבוה ירד , וממליא מפלס וגובה כל הפחדים ירדו ,ההתנהלות נהיית יותר רגועה יותר שמחה הגלים נרגעים החיים פשוט משתנים לטובה.
נשמע מדהים. זה באמת עובד כך?
בהחלט, מאוד משמח ומרגש לצפות בתהליכים שהמטופלים היקרים עוברים. אפשר לראות שינוי אפילו בתנועות הגוף שלהם בתחילה הם יושבים עם שרירים מכווצים ולאט לאט לאחר תקופה הם מתרפים ונעשים נינוחים.
השאלה מזכירה לי שאלה של מטופל בהקשר למשל של הים וגובה המפלס.
הוא שאל כך: הרי הים לא מתייבש לגמרי , הסערות לא נגמרות, כל שנה מגיע החורף ושוב יורד גשם. במילים אחרות תמיד החיים מזמנים לנו אתגרים וקשיים מכל הסוגים, אז איך הטיפול עוזר?. התשובה שלי היא כזו: נכון האתגרים לא נעלמים, תמיד יצוצו לנו קשיים והתמודדויות ואפילו קשות בחיים .אבל ,ככל שמטפלים בבסיס, האדם מבין- על אילו מנגנונים הוא פועל?, מה המניעים שלו ? כיצד הפעולות של ההווה מגינות עליו? ואיך הן נמשכות מן העבר?
אגב כך מתחזק עמוד השדרה של האדם, הלב מתנקה ממשקעי הילדות, וממילא זוכה המתמודד לתעצומות וכוחות נפש – בעזרתם יוכל הוא לעמוד איתן מול הגשמים והגלים,
במה שיטה זו שונה משיטות אחרות?
השינוי ניכר בנקודות הבאות:
כל המפלס יורד – השיטה הזו מטפלת בכל סוגי הסימפטומים- הפחדים, ולא מתמקדת רק בסימפטום אחד. לעומת שיטות אחרות שמתמקדות רק בפחד אחד. לדוגמא: הגיעו אלי זוג שהאישה הייתה במצב נפשי מורכב ואף לוותה ע"י פסיכיאטר שהמליץ על טיפול תרופתי במינון גבוה במיוחד. המצב של הזוגיות וההורות היה מורכב, סבוך וטעון ביותר…. אך הם הגיעו אלי בשל בעיה ספציפית שהטרידה את האישה: סכסוך קשה עם השכנה.
לאחר תקופת טיפול ממושכת הנפש שלה הגיעה למקום יותר יציב ובטוח, הסכסוך עם השכנה נרגע, אך הנקודה המופלאה ביותר היא שהסערה בבית, מול הבעל והילדים נעשתה פחות מורכבת ומתישה והיא אף מצאה את עצמה נצרכת למינון נמוך ואף שוקלת להפסיק את נטילת הכדורים.
ההשפעה היא על כל מפלס הים…
דרך ארוכה שהיא קצרה – בנוסף לכך בשיטות אחרות ניתן לראות תוצאות מיידיות ושינוי מהיר בשטח, אך ההישג לא נשמר לאורך זמן ולצערנו אינו מאריך ימים, לעומת הפסיכותרפיה הדינאמית שהיא בבחינת דרך ארוכה שהיא קצרה, אומנם הטיפול הוא יותר ארוך, אך לאור החריש העמוק שנעשה אט אט בנפש, השינוי מהותי ממש ונשמר ב"ה לאורך זמן. וכאשר מגיע האדם למצב שהוא עורך לעצמו תהליכים זה כבר התקדמות גדולה מאוד ומתנה נפלאה לכל החיים ממש.
טיפול שורש – בתחום הטיפולים הרגשיים רווח לטפל בסימפטום להיות ממוקדים על בעיה ספציפית, לעומת הפסיכותרפיה הדינאמית בה נעשה טיפול שרש. תמיד אני אוהב לתת את הדוגמא של רופא השיניים: מגיע אליו מטופל עם כאבים איומים בשן. הרופא מאבחן שיש לעשות טיפול שרש. טיפול כואב ארוך ומתיש. אך המטופל מתנגד- "אני רוצה טיפול מהיר וזריז. תן לי משככי כאבים ותעשה לי סתימה " …
ולו יצויר שרופא השיניים אכן ייכנע לדרישת הלקוח ויעשה לו טיפול קליל שמשכך את הכאב וסותם את החור, לא יארכו הימים והמטופל שאולי נרגע וכאביו פחתו ,יחזור אל הרופא שוב והפעם עם כאבים יותר חזקים.
לא רק שלא ניקו את השן עוד שמו על השרש סתימה שדוחקת יותר ומכאיבה יותר…
והנמשל מובן- כדי להגיע למקסימום צריך לטפל בשרש, במקור בחוויות הילדות שחווינו ובעקבותיהם יצרנו לעצמנו מנגנוני הגנה, גם אם היום אנחנו כבר לא יודעים למה אנו פועלים כך, הסוד טמון בעבר.
סיפרתם שלכל פעולה פשוטה יש מקור מעומקי הנפש, ובחרתם להשתמש בדוגמת הצצת השעון, כיצד הצצה בשעון מגיעה ממעמקי הנפש?
הרב מחייך ומיד פותח בסיפור מהשטח: במהלך טיפול קבוצתי מטופל הביט קלות בשעונו.
הרב אריה: מה גרם לך להסתכל בשעון?
מטופל: סתם, רציתי לדעת מה השעה.
א:יש כזה דבר "סתם "?!.
חיוך מדביק עובר בין כל חברי הקבוצה…
א: אז מה באמת קרה??
מ: אהההמ…לא משהו מיוחד.
א: מה אתה מרגיש כאשר אתה יודע מה השעה?
מ:מרגיש .. ש… אני יותר מאורגן,מתוכנן.
א:ואז..
מ: ואז אני מנצל את היום יותר טוב
א: חשוב לך לנצל את היום?
מ: בטח, אם אני לא אנצל את היום אני ארגיש דפוק
א: וכאשר קורה לך משהו לא צפוי ולא נעים אתה מרגיש דפוק.
מ: כן.
א: יש לך דוגמא למקרה לא נעים שחווית לאחרונה?.
מ: (משתף בכנות ואומץ!) כן, השבוע בעבודה לקוח ותיק לא הבין את מה שהסברתי לו. כאשר הגיע המנהל לראות מה קורה ,העניין הסתיים במהירות והמנהל אמר לי:" הסבר כ"כ פשוט, לא מתאים לך להסתבך" והלך…
הרגשתי כ"כ גרוע עם עצמי גם כשהמשכתי בעסוקים יותר נחמדים עוד הרבה זמן אחרי.
א: וואוו,
ומה באמת גרם לך להסתבך?
מ:הייתי באותו זמן מבולבל מאוד אחרי בוקר קשה בבית.
א: היית מבולבל אחרי בוקר קשה, ולכן הסתבכת. אתה מבין את עצמך?
מ: כן, לגמרי.
א: למרות זאת הייתה לך הרגשה כ"כ גרועה עוד הרבה זמן אחרי.
מ: נאנח ומשפיל את מבטו.
א: אחרי שהבנת את עצמך, מגיע לך קצת חמלה? הכלה?
מ: דומיה ודמעות מבצבצות.
סה"כ ההצצה חפוזה בשעון…
ממש קצה הקרחון!
מאחורי כל פעולה מסתתר לו רגש עמוק ולנו נותר רק לברר מה מניע אותנו ….
מיד לאחר השיח הנ"ל המשך תהליך עמוק הפגיש את המטופל עם רגש זהה שחווה בילדותו.
לאור הדברים הנפלאים שאמרתם נראה שיש קשר הדוק בין קורות העבר לפעולות ורגשות ההווה.
אכן כן. הקשר הינו חזק ואיתן. כל הפעלת שליטה- במילים אחרות- פעולה שלנו, נוצרת בכדי לתת לנו תחושת ביטחון. את המנגנון הזה רכשנו בילדות בה התמודדנו בהתאם למצב הנתון דאז.
לדוגמא הגיעו אלי זוג שהאישה לא הצליחה להסתדר במקומות עבודה בצורה מסודרת. בכל מקום בו היא הרגישה הרגשה הכי דקיקה של ניצול מעבר למה שהיא צריכה לעשות מתוקף תפקידה ,היא קמה ועזבה.
לאחר בירור מעמיק גילנו שלעומת החברה בה היא גדלה היא הייתה יותר שקטה, נינוחה וסלחנית והסובבים אותה ניצלו את טוב ליבה ואת היותה שקטה לא עומדת על שלה. המורות הושיבו אותה ליד הבנות מאתגרות ו"ויתרו" בשם טוב ליבה על פרסים ותפקידים נחשקים…
וגם בבית היא הייתה זו שנשארה לשמור על האחים הקטנים כאשר הגדולים יצאו לטיול וכדו ההתמודדות שלה הייתה לשתוק לשתוק לשתוק ו.. לברוח. להתפוצץ. לצרוח.
אותו מנגנון ליווה אותה כעת.
לאחר שהגיעה לעומק ולשרש היה לה מאוד קל לעמוד על שלה ולשנות את המנגנון.
והשינוי לטובה לא אחר מלהגיע.
הגנות מתנגשות – עזר כנגדו:
כאשר אדם מחפש בן זוג, המניע שלו הוא הצורך למצוא מישהו שיהיה חזק להכיל אותו, לכל אחד יש את ה"חזק" שלו בהתאם לפחדים וההגנות שייצר, אם אותו אדם נולד בסביבה שיצרה אצלו בנפש התניה: "רק אם תהיה ילד טוב- נאהב אותך" אז הוא גדל לאדם מרצה שאינו מסוגל לעמוד על שלו. ואז בן זוג אסרטיבי ואפילו אגרסיבי- יהיה חזק בשבילו.
אבל…. מה יקרה כשאותו אדם מרצה יעבור טיפול ואז יהיה מסוגל לעמוד על זכויותיו בלי פחד?? אז הוא כבר לא יזדקק להכלה של בן הזוג האגרסיבי ויהיה ששון ושמחה… לכן טיפול משותף שומר על האיזון בין בני הזוג, שיהיו מסוגל להתבגר ולהתפתח יחד ולשפר את מנגנוני ההגנה שלהם בלי לפגוע האחד בשני, ואדרבה, אף להיות בני זוג תומכים ומכילים ממקום בריא שבו כל אחד מכיל את עצמו ואז מסוגל להכיל ולכבד את בן הזוג באמת..
מה פירוש המושג "הגנות מתנגשות"?.
בכדי להסביר אביא לפניכם סיפור:
היה היה ילד קטנטן שחי בבית סוער, כל יום חגיגה ומסיבה אחרת.
אבא ואמא עסוקים בשגרת יומם העמוס ללא רגע דל עבור בנם הקט.
ערב שבת פצפון החליט להפתיע את אמא וערך את שולחן השבת. אמא העייפה כ"כ שמחה ונתנה לו חיבוק ונשיקה.
וכאשר פיצי ניקה את המטבח אבא יצא מגדרו וקנה לו מתנה. לפתע פצפון גילה שאם הוא יעשה כל מיני הפתעות לאבא אמא הם יתייחסו אליו. וכך במשך שנים פצפון המשיך ועשה הפתעות שונות. פעם סדר את החדר, ופעם שטף כלים וככל שגדל כך גדלו הפתעותיו. העיקר שיאהבו ויעריכו אותו… ובמילים אחרות יראו אותו.
לימים פצפון הגדול היה כ"כ עייף מלעשות ולעשות.. ובתת מודע שלו חיפש כלה מקסימה שתהיה רגועה ושלווה בלי צורך קיומי להפציץ בהפקות
ואי שם הרחק נולדה נסיכה, לאבא ואמא נחמדים.
גדלה נסיכונת ואיתה גדלו רעיונות: אולי תפעיל מכונת כביסה?
וכשאמא שקט שמעה. היא נבהלה…וכשהיא גילתה את נסיכונת כמעט ומפעילה מכונה אמא עליה בקול צעקה: לא אל תגעי במכונה. נסיכונת חשבה לעצמה אולי אמא עייפה…
לאחר תקופה היא רצתה להתלבש לבד. אך אויה הרוכסן נתקע!
נסיכונת עזרה מאבא בקשה ואבא הממהר כעס נורא: מי שלא יודע להתלבש לבד לא מתלבש לבד.
ויצא מהבית בטריקה.
כשנסיכונת הייתה כבר בחורה וכול החברות חגגו מסיבת הפתעה למדריכה- נסיכונת מאמא אפילו לא ביקשה…
לימים נסיכונת הגדולה הייתה כ"כ שבעה מלהיות אדישה ורגועה. ובתת מודע שלה חיפשה חתן מקסים שידע להפציץ בכל מיני הפתעות והפקות בלי צורך קיומי להיות ברוגע ושלווה.
ואז הם נפגשו….
הכוס נשברה…
לאחר תקופה קצרה החתן גילה שהכלה המהוללה והרגועה שמצא אינה אלא כלה מיוחדת שבכדי להגן על עולמה בעשר אצבעותיה היא סגלה לעצמה מנגנון להיות אדישה.
זה לא שהיא באמת רגועה. היא חייבת להיות כזו ולא- לא יהיה לה קיום.
ואילו הכלה גילתה שהחתן הפעלתן אינו אלא חתן מיוחד שבכדי להגן על עולמו בעשר אצבעותיו סיגל לעצמו מנגנון להיות פעלתן.
זה לא שהוא באמת פעלתן, הוא חייב להיות כזה, ולא-לא יהיה לו קיום.
וכאן מגיע הרגע הדרמטי!
ההגנות הכ"כ מדויקות ששני הצדדים סגלו בכדי לשרוד…מתנגשות.
בום.
ההתנגשות היא הגילוי כי התכונה שהייתה נראית אצל השני כחוזק- עשיה, מתפוררת ומתגלה כחולשה-הגנה איתנה מתנה מהתרחשויות העבר.
הוציאה ממסגר נפשי
אחת מהמטופלות החליטה להעלות על הכתב את התהליך שחוותה במהלך הטיפול. במילים אותנטיות היא משתפת בכנות בסיפור חייה, בתהליכים ובשינוי המדהים שנוצר בה ובסביבתה:
וכך היא כותבת:
שם מול הכאב השורף, בעומקים בלתי נתפסים של התמודדויות מעגליות וקשות, חשופה, מגנה על חיי בעשר אצבעות מדממות ,למול כל חזית אפשרית או לא הגיונית .
אני .
נלחמת.
ל-ב-ד!!!
לו יכולתי היה נמלא זה הדף באינספור סימני קריאה…
בטח הדמיון לוקח אתכם למחוזות פרועים של השערות לדמות הכותבת. צר לי לנפץ את האשליות אבל אני אישה רגילה העוטה על פניי מסכת חיוך הנראית כנה לחלוטין. אולי שכנה שלכם מהקומה למעלה או חברה לצוות.
מפתיע? אותי לא. אלו הם חיי. משחק חיי.
משחק כפול ומכופל אין איש יודע את הרחשים הגועשים מתחת לפני השטח.
תיבה נוצצת ומרהיבה, מה טומנת היא בחובה?
פיצוץ- לא, אל תדמינו טיל אימתני או פצצת מרגמה, כי אם טריגר משמעותי שהתרגש על חיי והוביל אותי לצעד המשמעותי הבא.
אני המושלמת בכל קנה מידה. נמצאת כאן, בקבוצה של פסיכותרפיה קבוצתית או בהגדרה עממית ונלעגת (דאז) בעייני טיפול רגשי קבוצתי.
מה?? אני??
כן אני. זו ששמה מתנוסס על כל עיתון מזדמן. זו שנעצרת בנימוסיות כל חצי מטר ברחובה של עיר מהנהנת בראשה בחביבות מתנשאת למעריצה המזדמנת. זו המסתערת על כל פרויקט המידפק לפתחה. מפלחת אותו לגורמים עד לסיומו הטוב והנוצץ….
כן. זה קרה. וטוב שכך.
בתחילה לאגו שלי לקח זמן להתאושש מהמהלומה שהנחתי עליו כרעם ביום בהיר –טיפול רגשי- רגע, עד עכשיו אני שלחתי כל מיני אנשים "חסרי ישע" ( בעיניי הבשרניות בלבד.) לטיפולים מטיפולים שונים. והנה, תורי הגיע. צחוק הגורל…
אבל בהמשך… טוב, בל נקדים את המאוחר.
זכיתי להימנות על חברות הקבוצה אצל הרב אריה אטינגר –מטפל זוגי וקבוצתי בשיתוף מלא של רעייתו היקרה, אישה ענקית רוח ומלאת תעצומות נפש, בשיטת טיפול מיוחדת במינה עמוקה מיני ים, אמיצה במיוחד וחדשנית במחוזותינו.
התחלתי במפגש הראשון- ערב פתוח, הכרות חדשה, נושא מרתק נוגע עד לשד חיי.
הסקרנות הטבעית שלי בערה, חוויתי, ונשרפתי.
האש הלוהטת של הסקרנות המשיכה לבעור. מערב פתוח המשכתי למפגשים רצופים ומאסיביים ללא פשרות. לא וויתרתי לעצמי .הסתכלתי לכאבים בעיניים. עמדתי מול מנגנוני ההגנה השחוקים שלי בראש מורכן.
ולאט לאט הייתה זו אש כועסת במיוחד. כועסת על הצעד הלא פזיז הלזה, על עצמי ,הסביבה, ובקיצור על כל העולם…. כעסתי ורטנתי.
אבל כמובן רק מבפנים. הצלופן המהממם שסיגלתי לחיי, היה נוצץ ומבהיק מידי בכדי לסדוק את ההגנה המהממת שיצרתי לעצמי.
הצרכתי לאזור עוז בנפשי לאסוף כל טיפת כח כדי להעמיק. להיחשף.
למול קבוצה מדהימה של סה"כ נשים 'רגילות' שהולכות מימינך ומשמאלך בלי קרניים או שלט שהן בטיפול רגשי, אט אט נסדקתי. פערתי חלון דקיק להצצה חטופה בנבכי לבבי. הן המשיכו לחיות.
הן היו שם לגמרי. בלי מילים תמכו והכילו. מחו דמעות פינו כתף.
והשמיים לא נפלו.
והמשכתי להגיע ורציתי לבוא…
וגילתי עולמות חדשים. מלאים ורחבים ועמוקים ושונים ודומים.
מול אותה הסיטואציה כל חברה הגיבה מעולמה היא. פסיפס תגובות מרהיב ואין תגובה הדומה לחברתה… ואין תגובה מגיעה מנקודת רעותה…
ואין "סתם" או "לא חשוב". לכל מילה ,פעולה, בחירה, ואפילו בחירה שלא לבחור…יש עומק ומקור מארכבי ילדות נושנה…
ואווו
בתור אדם אינטליגנט ומודע חטפתי הלם, הלם תרבותי וממשי. קיים עולם שלם מתחת לפני השטח מלא בתום ורוך ורגש אינסופי. ואילו אני. אני לא חננתי אותו ולו במבט אחד. הנעתי בנשיפה קולנית את קרון חיי בלי לבדוק כיצד המנוע פועל, על מה הוא מושתת… מיוזעת כבשתי יעדים. וסימנתי מטרות. והמנוע חורק… עד… שהגעתי בס"ד וברחמי ה' על ביתו אהובתו, לתחנה הנכונה.
ואז הגיעו השינויים, טיפין טיפין, כמעט מבלי שהבחנתי. המשכתי להסתער על פרויקטים ולפלח אותם אך-בלי הלחץ המתלווה אליהם באורך קבע. חשתי נינוחות ושלווה מאין כמותה למרות סדר יומי העמוס. המשכתי במרוץ חיי, בלי להיות טרופת נשימה.
נשמע פסטורלי? בהחלט!
הכנות פרצה אל חיי ומוססה חומה אחר חומה. צלופן אחר צלופן. ולפתע ביום בהיר אחד זיהיתי בחזרה את עצמי. חזרתי להיות א נ י. אני בכבודי ובעצמי בלי הגנות שווא מיותרות. ללא קליפות ומחסומים כבדים. יצאה לה ממסגר נפשי.
השינוי שחל בי החל להשפיע על מעגלי החיים בהתמדה רבה. בתחילה אצל בני ביתי המקסימים ואף במעגלים רחבים יותר של המשפחה המורחבת ובעבודה.
לא. ההתמודדויות לא נעלמו.
המציאות נותרה אותה מציאות שורפת ויפה בו זמנית.
הדמויות העוטפות לא התחלפו.
והמפלצות לא נהפכו לידידות..
תשאלו מה השתנה?, ואענה בשאלה: מי השתנה?
וודאי תנחשו שאני…
כמו אביב אחרי חורף ארוך וקר…
כמו מצה אחרי החמץ…
בברכת פסח כשר ושמח לכל בית ישראל
שנזכה להסב לליל הסדר מתוך חירות אמיתית בבחינת "הוציאה ממסגר נפשי".
