"אנחנו נשואים שמונה שנים, המצב ביננו לא פשוט. אשתי לא רגועה בלשון המעטה. היא מתרגזת על כל שטות, עושה עסק מכל דבר קטן שלא מתנהל לפי רצונה, יש לה הר של טענות כלפיי… אני באמת לא מבין על מה היא מדברת, הלכתי להדרכות, קראתי ספרים ולמדתי מהי אישה, מה זה נפש רגישה, כמה תמיכה, אמון, אהבה והערכה אישה צריכה לקבל מבעלה- מה לא עשיתי… אני משקיע, קונה, מפנק כותב מכתבים ועושה ה- כ- ל! אבל שום דבר לא עוזר. אשתי ממשיכה לרטון ולטעון טענות כרימון, שום דבר לא מרצה אותה. התעייפתי, התייאשתי. די".
היה זה אליהו, שפנה אלי כדי לקבל טיפול זוגי.
"מה קרה עכשיו שהחלטת לפנות אלי?" שאלתי.
"השבוע קרה ביננו פיצוץ, כבר שלושה ימים אשתי לא בבית. היא לא מוכנה לחזור עד שאני חותם לה שאני הולך לטיפול. אני באמת לא מבין על מה היא מדברת, אני מותש ומבולבל ולא מבין מה עשיתי לא בסדר…"
***
אליהו והדסה נכנסו לחדרי.
הדסה נראתה נחושה ומלאת בטחון, ואילו אליהו נראה מהוסס יותר.
ללא כל הקדמה פתחה הדסה ושטחה ברהיטות את שלל תסכוליה. לדבריה אליהו "לא יודע להיות גבר"- אינו מפרנס את בני הבית כפי שמצופה ממנו, הוא גם לא לוקח אחריות ואינו יודע למלא את תפקידו כהורה. אינו יציב במקומות עבודה, אינו מקפיד על קימה מוקדמת בבוקר ושעות שינה מסודרות, לבוש ברישול… "לפעמים הוא ממש דוחה אותי" סיימה הדסה את דבריה, ואז שילבה את ידיה ונשענה לאחור.
לעומת זאת, כשפניתי לאליהו וביקשתי לשמוע מה קורה לו מול הדסה, קיבלתי תשובה אחת פשוטה: "קשה לי שהדסה לא מרוצה ממני!"
אליהו והדסה הצטרפו לעבודה קבוצתית במסגרת תכנית ההכשרה למאמנים זוגיים. ניסיונות העבר הכושלים שלהם בגישות טיפול אחרות הביאו אותם להבנה שנדרשת מהם השקעה יותר אינטנסיבית. בתכנית הם קיבלו מעטפת משמעותית שכללה תהליך קבוצתי במשך שנה שלמה ולמידה של תכנים מקצועיים על מבנה הנפש והתחום הזוגי.
הדסה גם אהבה את הרעיון שאם תרגיש שיפור משמעותי במהלך המסלול הזה אז גם היא וגם אליהו יוכלו לרכוש מקצוע מכובד של מאמנים לזוגיות בריאה וכך גם מצוקת הפרנסה תיפטר.
אליהו הצטרף לקבוצת הגברים והדסה הצטרפה לקבוצת הנשים.
תוך מפגשים ספורים יכולתי לראות בבהירות איך מבנה הנפש של אליהו וגם של הדסה מושך כל אחד מהם לדינאמיקה לא בריאה.
החבר שאליו אליהו נמשך היה דווקא שמשון- הגבר הכי דומיננטי ובולט בקבוצה. אליהו ממש גילה תסמינים של תלות בשמשון, הוא הצטרף בקלות רבה מידי לדעותיו, שהיו שונות ומקוממות, הוא לא העז- כמו רוב החברים, להביע התנגדות ולבטא דעה עצמית משל עצמו.
כשניסיתי לעורר את תשומת ליבו לכך הגיב בתדהמה מוחלטת. "מה פתאום?" שאל בתמיהה גדולה. "אני לא מבין על מה אתה מדבר! שמשון הוא זה שרוצה בחברתי, הוא ממש זקוק לסבלנות ולהקשבה שלי אני החבר היחיד בקבוצה שיודע להיות אמפטי כלפיו ולהכיל ולכבד אותו. אין לי ספק בכך שהוא זה שזקוק לי ולא אני זה שתלוי בו".
החלטתי להעביר את השרביט לידי החברים וביקשתי מהם שישתפו את אליהו בתחושותיהם לגבי מערכת היחסים שנרקמה בין אליהו לבין שמשון, לא לפני ששאלתי את רשותו של אליהו האם הוא מסוגל לבחון את הדברים בצורה כנה וישירה.
אליהו נתן את הסכמתו: "באתי לפה כדי להציל את חיי, אני מוכן לשלם על כך מחיר של בושה בתוך המעגל הזה. אשמח שתאירו את עיניי".
החברים מחאו כפיים ועיניו של אליהו מלאו דמעות.
זכריה היה הראשון שקפץ למים: "תגיד לי, מה הופך אותך לשווה? מה מעניק לך ערך?"
אליהו פרש את כפות ידיו לצדדים.
"אני שמעתי שאמרת מקודם מה הופך אותך לשווה", המשיך זכריה בנאמנות, "שאתה אמפתי ומכיל ומקשיב… לא יודע, אבל אני הרגשתי שזה לא משכנע אותי, בעיניי אתה כמו שטיח שנותן לאחרים לנגב בך את הבוץ…"
אליהו הזדקף ואז נשם עמוקות. הוא עצם את עיניו למשך מספר דקות ושקע בהרהורים.
בשבועות שלאחר מכן ראו כולם בבירור איך אור חדש התחיל לבקוע מפניו של אליהו, הייתה בהן הבעה אחרת- של נחישות, אומץ, אחריות ועוצמה.
***
האם השינוי של אליהו ישפיע גם על הדסה? ואיך ייראה הקשר ביניהם?
כרגע, בעיצומו של תהליך אין לי תשובות, אך אני בטוח בדבר אחד, שמי שהתחיל לטעום טעם של אמת וחירות לא חוזר אחורה כל כך בקלות…
The post הבעל פיתח תלות הרסנית, האם יצליח להיחלץ ממנה? appeared first on אמס.