אהרון היה משוכנע שכל חבריו בטוחים שהוא מאושר. רק לפני כמה שבועות התחתן עם בתו הבכורה של ראש ישיבה ידוע, שגם שמה שלה נישא בפי הבריות. ומסתבר שלא היו כל גוזמות. אשתו היא אכן בדיוק כפי שהיללו ושיבחו. מוצלחת וחכמה, יצירתית וחייכנית. משתכרת היטב, מנהלת את הבית בהצלחה, משתדלת להיות רעיה נאמנה.
נו, אף בן אדם לא מושלם, אז מה אם יש לה חסרון קטן.
אבל דווקא אותו חסרון מעיב עליו מאוד, כך מסתבר.
למה היא חייבת כל כך למרכז את עצמה. בכל פעם שהם באים לבית הוריו, כמו בתזמון מושלם, מתחילים לפזם שני הפלאפונים שיש לה, שהרי אישה עסוקה כמותה צריכה פלאפון אחד לעבודה והשני ליחסי החברה הענפים שיש לה. אי אפשר לכבות אותם לשעה ולהעניק זמן לאמו ואחיותיו? או שמא, היא רוצה להראות למשפחתו כמה היא מבוקשת.
כל פרויקט שהיא מקבלת בעבודתה, זוכה מיד למטר של טלפונים נרגשים לכל העולם, בל יפספס אי מי את הבשורה.
וגם בשיחות בין שניהם, הוא לא זוכר שיחה בה חלפו יותר מחמש דקות, בהן לא סיפרה על הישגיה, מעריצותיה ושאר ענייניה. כי איך שהוא הכל מגיע אל אותה נקודה, אליה עצמה.
הוא טיפוס אחר. הוא לא אוהב את כל הרעש והצלצולים האלו. לא מבין בשביל מה צריך אותם אם אפשר ליהנות מהשקט. יש לו כמה חברים טובים והם מספיקים לו בהחלט. שאר העולם לא מעניין אותו.
הם מדי שונים, לא מתאימים. תחושות לא נעימות חולפות בראשו כאשר המחשבה על השנים הרבות שמצפות להם ביחד לא מניבה בקרבו שמחה.
הוא דווקא ניסה, ובעדינות, לפתוח אתה פעם בשיחה על מסילת ישרים, עד כמה הרמח"ל מדגיש את מידת הענווה. ומה הייתה תגובתה? בוודאי שהיא זוכרת, כמעט כל מילה היא ציטטה, הרבנית שלו. בעברה כמדריכה היא הכינה הפעלה מדהימה בנושא והחניכות כל כך התפעמו, כמה מפגשים לאחר מכן עוד שחו על אותה פעילות מיוחדת.
זה היה מגוחך עד כאב. הוא בהה בה ולא ידע איך לתקשר עם האישה הזו שכל כך לא מודעת לעצמה.
טיפול. הרהר לעצמו. זה הדבר היחיד שיעזור. יש לו קצת חסכונות. וזה שווה את התשלום. צריך לשלוח אותה לכמה פגישות שישנו את החשיבה שלה. אולי אפילו טיפול זוגי. עד כמה שזה נשמע מוזר, שזוג טרי כל כך יפנה לייעוץ, אבל גם הוא צריך עזרה. מה לעשות אתה, ואיך להתמודד, מה לומר לה ומה לא. אין ספק שכמה עצות והכוונה יסייעו לחיים המשותפים שלהם להיראות הרבה יותר טוב.
מה נאמר לחתן הצעיר שלפנינו? האם הוא צודק בגישתו? ומאחר והוא כה מתקשה להסתגל לאישה שזקוקה לרושם ואהדת הקהל, וניסיון לעורר עבודת מידות לא עלה יפה, אולי באמת כדאי לפנות לטיפול?
*הרב אריה אטינגר, מתמחה בזוגיות והתמכרויות, בתהליך זוגי וקבוצתי* משיב: "כאשר בני זוג מגיעים אליי לבקשת עזרה, ולא משנה בעקבות איזו בעיה, וכצפוי, כל צד רוצה לדעת מי ה'בסדר' ומי ה'לא בסדר', מי צריך להשתנות ומי לא, ואיך בדיוק עובדים על הזוגיות, הם מופתעים לשמוע שלמרות שאני עושה תהליך זוגי המטרה שלי היא לא "הזוגיות".
*כלומר???*
מסביר הרב אריה יותר: "אני לא אמור להכניס לחדר טיפול אג'נדות אישיות. למשל, מטרה של להביא לשלום בית. או לשנות בן אדם ולעודד בו עבודת המידות. המטרה היא לעזור לכל אחד מבני הזוג עם עצמו. להביא אותו למודעות ובניית אמון. ככל שיבנה עמוד השדרה של כל אחד מהם זה ודאי יביא לכל אחד מהם רק טוב, מה כל אחד מהם מחליט לעשות עם זה הלאה, עם הבעל/האישה זו כבר החלטה אישית שקשורה אליו.
*אבל בדוגמא שהבאנו, של אישה שמאוד ממוקדת בעצמה – אולי זו בעיה אובייקטיבית שלה, שגם פוגמת בתקשורת שלהם?*
"המושג אובייקטיבי לא קשור כאן. אם תכונה מסוימת של אחד מהם מפריעה מאוד לשני ואילו בעל התכונה אינו חש צורך לשנות אותה, והיא לא מפריעה לו, התפקיד שלי הוא להשתדל לא לשפוט ובוודאי לא לנסות לשנות כאן מישהו. העבודה היא דווקא מול בן הזוג הסובל. לבדוק אתו מדוע זה כל כך מציק לו. מה מעורר אותו וגורם לו לרתיעה.
זה לא חייב להיות דווקא בין בני זוג. למשל באחת הקבוצות שהנחיתי לאברכים, היה אברך בשם ראובן (שם בדוי), שהיה בעל אופי מאוד מוחצן, וניסה לבלוט מאוד, תוך שהוא מרבה לדבר על עצמו. היה אברך אחר, שמעון, שזה מאוד הטריד אותו. כל פעם שראובן דיבר הרגיש שמעון שקשה לו עם זה והוא ממש לא מצליח לסמפט אותו עד כדי סלידה. ניסיתי לדובב אותו. להבין ביחד אתו יותר מדוע התכונה הזו כל כך מפריעה לו, ומה הקונפליקט שמתעורר בו למול ראובן המוחצן.
התברר ששמעון, בילדותו, היה שקוף. לא ראו אותו. הוא לא הרגיש בעל ערך. בבגרותו הוא חש צורך להיראות אבל החינוך שקיבל בצעירותו הוא שמדובר בדבר מכוער וגס.
הקונפליקט הפנימי של שמעון עם עצמו התעורר באופן לא מודע מול התנהגותו של ראובן, האברך שגרם לו לדחייה ואף סלידה, כי ראובן מאפשר לעצמו להראות את עצמו ואני שמעון לא מצליח לעשות זאת.
אבל כאשר הבנו יותר לעומק מה מפריע לו עם עצמו, עצם ההכלה כבר הייתה תחילתו של ריפוי, הוא למד לקבל את עצמו ואת הצורך שלו להיראות. ובהמשך היה לו יותר קל להתחבר לראובן כי הקונפילקט הפנימי נרגע".
*ייתכן שאדם עם בטחון עצמי מופרז יעורר רתיעה דווקא בקרב אלו שסובלים מבטחון עצמי נמוך?*
"אם תכונה מסוימת אצל הזולת מפריעה לנו מאוד, 'מקפיצה' אותנו, כדאי לערוך בדק היכן זה נוגע בנו. כך למשל אם אני לא בטוח בעצמי, אדם עם בטחון עצמי מופרז עלול ללחוץ לי על הכפתור הפנימי הכואב, למה הוא מסוגל ואני לא. אבל זו לא הסיבה היחידה שיכולה לגרום לאנשים להירתע מהתכונה הזו. למשל מי שחש צורך פנימי ליחצן את עצמו אבל לא מאפשר לעצמו יתקשה מול האדם המוחצן, כי הוא לא מכיל את הצורך שלו עצמו. כך גם מי שחש רתיעה מול הגאווה הרבה. אולי זו הזדמנות לבדוק מדוע קשה לו כל כך להכיל אדם בעל גאווה? מה התחושות שלו עצמו עם הגאווה הפנימית שלו. גם אנשים שמאוד חשובה להם מידת האמת עלולים להירתע. ההתנהגות היחצנית נראית להם סוג של שקף ובלוף, שדר לא אמיתי – צורם להם. ואולי מה שקשה להם זה דווקא המקומות שהם עצמם אינם אמיתיים?"
*ובעצם, המורכבות שאתה מתאר בדינמיקה הפנימית והבין אישית גוברת פי כמה וכמה בין בני זוג בשל המערכת הזוגית ביניהם?*
"אכן", מסכים הרב אריה ומביא דוגמא נוספת בכדי להסביר, "הגיעו אלי בני זוג הנשואים כשתים עשרה שנים. הקשר שלהם לא היה טוב. האישה הייתה מאוד מתוסכלת. הוא רוצה כל כך הרבה 'צומי', הייתה מהרהרת ביחס לבעלה. איזו מן התנהגות יש לו. כל הזמן עסוק בעצמו, צריך כל כך רושם. זה היה בלתי נסבל מבחינתה. בבירור שערכנו התברר שכבר בתקופת האירוסין צצו התחושות הלא נעימות כלפי בעלה.
הם הלכו יחד לחתונה של חבר מן הישיבה שלו. ומן הצד ראתה כיצד חתנה העתידי עומד במרכז המעגלים, רוקד קדצ'קה, כולם מביטים בו, והוא נהנה מזה עד לב השמיים. זה ערער אותה. היא חשה רתיעה.
*אתו אני אמורה להתחתן?*
כאשר הם באו אליי אחרי שתים עשרה שנים כבר היו הצטברויות רבות, ותחושה של נתק".
נראה שהם לא מתאימים, אולי זו הייתה טעות להתחתן?
"מי אני שאקבע מה הייתה טעות ומה לא, אבל הסיבה בגינה בני זוג בוחרים להתחתן זה עם זה איננה קשורה דווקא להתאמה", עונה הרב אריה ומסביר, "לכל אחד מאתנו יש חולשות וחזקות. בבן הזוג העתידי אנחנו מחפשים את החוזקות, שהן בעצם, כעין מענה לחולשות שלנו.
כל זה טוב ויפה עד הנישואין. אבל לאחר שמתחתנים וחיים ביחד מגלים בהדרגה שמה שחשבתי לחוזקות היא בעצם חולשה וזה מערער אותנו.
במקרה של הזוג שהגיע אליי בתהליך עומק התברר שהצורך של הבעל להיראות נבע מכך שלא ראו אותו בילדותו. עד כדי התעללות. הוא רצה לחוש קיים ולכן עשה פעולות בולטות שיידעו וירגישו את נוכחותו.
בת זוגתו – נמחקה על ידי אמה. היא הייתה חשה צורך להתחבא, דווקא לא להיראות, כדי להגן על עצמה.
כאשר הם נפגשו היא הבחינה, אפילו מבלי להקדיש תשומת לב מיוחדת (בתת מודע), לכך שהוא משדר נוכחות. הוא לעומת זאת הבחין באצילותה והיותה נחבאת מאחורי הכלים. את כל אחד מהם זה פגש במקום החלש שלו שמחפש את החוזקות מהצד השני שישלימו אותו. מה שמוביל לאכזבה, כאשר מגלים שגם הצד השני בעצם חלש".
*ובעצם, עלינו לחזק את עצמנו מול עצמנו*
"בדיוק כך, זה התהליך שאותה אישה עברה. בעצם ההתמודדות מול בעלה יצרה עבורה חלון הזדמנויות להיכנס לתוך האני שלה. לעבור תהליך ולהתחבר יותר לעצמה, ולמדה לקבל את הצורך להיראות, ומאידך, פחות הייתה זקוקה לברוח למקום מחבוא. התהליך שעברה עם עצמה, הקטין את הקושי מולו.
ואולי גם לימד אותה לקבל אותו – עם חסרונותיו?
"כאשר אנחנו מתחזקים, אנחנו מסוגלים לקבל את חולשותיו של בן הזוג שלנו. ופחות לחפש בו את עמוד השדרה שלנו, ולהתאכזב שהוא בעצם חלש כמותנו. אנחנו מכילים את עצמנו ומסוגלים להכיל גם אותו.
